קטגוריות
מחקרים

ידע הוא חיים: מה שלא ידעתי על הסכרת שלי כמעט הרג אותי

ארז חשב שהוא דווקא מסתדר טוב עם הסוכרת, אבל מחלה שנראתה שגרתית והתחילה עם קצת חום, כמעט עלתה לו בחייו. טור אישי על הרבה מזל

לפני 6 שנים, בגיל 34, חיי השתנו משמעותית. זה היה ביום שבו הרופא אמר לי "אתה מאובחן כחולה בסוכרת מסוג 1".

בהתחלה לא לגמרי הבנתי מה זה אומר, אבל עם הזמן למדתי לחיות עם המחלה ולהתנהל איתה.

אני בודק את רמות הסוכר שלי לפחות שלוש פעמים ביום, לוקח אינסולין כדי לוודא שהן מאוזנות ובכלל פיתחתי יותר מודעות למה שאני מכניס לפה.

היה בהתחלה לא קל – הייתי צריך לוותר כמעט לחלוטין על מאכלים המכילים סוכר נטו (ולאדם שאוהב מתוקים זה מאוד קשה) ואני מנסה, עד כמה שאפשר, להימנע מפחמימות שהן פחות מלאות כמו אורז לבן וקמח לבן.

התפריט היומי שלי מכיל הרבה יותר פחמימות מלאות ולמדתי שאני צריך לשמור על רמה מאוזנת.

בסך הכל חשבתי שאני די מיודע בנושא הסוכרת וכיצד לחיות איתה. אבל מתברר שעל אף ההסברים מהרופא והקריאה באתרים ברשת, לא ידעתי הכול על הסוכרת וזה כמעט עלה לי בחיי.

כשחולים, לא עסוקים בסוכר

הכול קרה לפני כשמונה חודשים בערך, כאשר נדבקתי בחיידק כלשהו, שעד היום לא ידוע בדיוק איפה. הייתי חולה. זה בסדר, אנשים חולים מדי פעם. גם מאז שאובחנתי כסוכרתי הייתי חולה – אבל לא קרה שום דבר מיוחד. קצת חום, קצת אקמול והכל עבר. הפעם, זה היה משהו אחר.

"חשבתי שאני יודע הכל על סוכרת", ארז רותם

החום עלה, והתחלתי להרגיש בחילה. לא ייחסתי לזה חשיבות גדולה מדי, חשבתי שזה בגלל המחלה. אבל כשאתה חולה אתה אוכל פחות, במיוחד אם יש בחילות, אז גם לקחתי פחות אינסולין.

אפילו כשהייתי אצל רופא המשפחה לא שאלו אותי על כמויות הסוכר, המצב שלי היה עדיין בגבולות הסביר. קיבלתי אנטיביוטיקה ונשלחתי הביתה לנוח כמה ימים מהעבודה. חשבתי  – 'אחלה, קצת מרק, קצת תרופה, הרבה שינה – והכל יעבור'.

למחרת, כבר התחלתי להרגיש יותר גרוע. הבחילות התחזקו ורמות הסוכר עלו מאוד. זה לא נראה לי חריג באותו רגע, כי לפעמים כשאתה כסוכרתי חולה, אז רמות הסוכר עולות. אבל הפעם משך הזמן שרמת הסוכר נשארה גבוהה היה חריג – יותר מיממה רצופה הייתי על רמה של 500.

האינסולין כמעט ולא השפיע, הרגשתי במעין גלגל – היו לי יותר בחילות, אכלתי פחות, אז לקחתי פחות אינסולין. האמנתי שזה היה קשור לזיהום, מי חשב שמתחת לפני השטח מבעבעת סכנה אמיתית לחיי.

כל אחר הצהריים של אותו יום הקאתי. ההקאות התחילו בבוקר, אבל הלכו והתגברו במהלך היום.

בערב, אחרי נדנודים מאשתי, כבר ביקרתי שוב אצל הרופא. אחרי אינפוזיה של נוזלים, שוב נשלחתי הביתה לנוח. אבל כשחזרתי הביתה, התחלתי להקיא ללא הפסקה. חשבתי שזה נורא מוזר כי לא אכלתי כלום כל היום. אשתי הייתה נחרצת וצעקה "בוא, עכשיו הולכים למיון. משהו לא בסדר".

קיראו גם:

ומה הם? עז? – משלוחי מנות לסוכרתיים

מור יוסף: הסוכרת עולה לנו מיליארד שקל בשנה

מזל גדול וחוכמה בדיעבד

מהרגע שנכנסתי למיון הבנתי שעשיתי בחוכמה כשהקשבתי לאשתי.

הרופא במיון, שבמקרה היה גם פנימאי, ישר הבין את המצב ושלח אותי מיד לבדיקות. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את המונח "חמצת קטוטית". לפני זה לא ידעתי בכלל על מה מדובר. הרופא במיון הסביר לי על המצב המורכב אליו נקלעתי.

על חמצת קטוטית כבר שמעתם? (shutterstock)

מתברר, כך למדתי מהרופא, שחמצת קטוטית היא סיבוך מסכן חיים לסוכרתיים, במיוחד מסוג 1.

סיבוך שבעקבותיו חולים עם סוכרת מסוג 1 מגיעים פעמים רבות לבית החולים לאחר שלא לקחו את מנת האינסולין שנרשמה להם, או , כמו שקרה במקרה שלי, במצבי חולי כגון זיהומים.

הייתי במצב די קריטי, מבחינת חומציות, זה היה מספר די נמוך.

הרופא שראה אותי מהפנימית ומכיר את הנושא הזה אמר שבדרך כלל במצב שלי כבר מאבדים את ההכרה.

אם היה עוד כמה דרגות חומציות למטה, אז זה כבר גובל במוות. היה לי מזל גדול שהגעתי לבית החולים מתי שהגעתי. קיבלתי טיפול מיידי וכבר לאחר כמה שעות בטיפול נמרץ, הועברתי למחלקה פנימית. לאחר מספר ימים שוחררתי הביתה בריא ושלם.

כל זה יכל להימנע ולהיראות אחרת, אם רק הייתי יודע, או היו מיידעים אותי. בכלל לא הכרתי את נושא הקטונים.

אני מכיר את ההשלכות הסטנדרטיות של הסוכרת – מצבי היפוגליקמיה והיפרגליקמיה.

כשאובחנתי לראשונה, דיברו איתי בעיקר על בעיות לטווח הארוך – סיבוכים אפשריים וכדומה. בכלל לא דיברו איתי על הסכנות לטווח הקצר. אחרי מה שקרה לי, שאלתי במפגש מקרי מישהו שגם הוא סוכרתי מסוג 1 על הנושא – ואפילו הוא, שאובחן בילדות – לא הכיר את נושא הקטונים והחשיבות שלו.

אחרי המקרה גיליתי מאשתי במקרה, שקצת קראה לעומק על הנושא, שקיים בשוק מד סוכר שבודק גם קטונים בשם פריסטייל ניאו. אם הייתי יודע בכלל שיש אופציה כזו, אם הייתי מיודע לסכנה, הייתי קונה לכל מקרה חירום – בדיוק כפי שאני שומר בבית גלוקוז למקרה של נפילות סוכר.

למדתי לקח חשוב. אני קורא לחולי הסוכרת מסוג 1 לחקור, לבדוק, לשאול. חייבים יותר מודעות לנושא הזה לגמרי. כשהסימפטום היחידי שהיה בולט זה ההקאות והבחילות, המצב היה לי קשה אבל לא קישרתי את זה למשהו שהוא סכנת מוות בכלל.

ידע, במקרה כזה, שווה חיים.

קטגוריות
מחקרים

חולי קרוהן? פריצת דרך ישראלית: תזונה תרפא אתכם

נשמע כמו חלום? זה אמיתי. פרופ' אריה לוין, מנהל היחידה לגסטרואנטרולוגיה בבית החולים וולפסון בחולון הוא מומחה בעל שם עולמי בתחומו. לפני 7 שנים הוא פיתח תאוריה שדיאטה מסויימת יכולה לעצור מחלות מעי דלקתיות והיום המחקרים שהוא עורך בוולפסון, בארה"ב ובאירופה מגלים שזה עובד. אז למה לא תוכלו לקבל את הטיפול הזה כבר עכשיו? בשיחה עם 'סמאללה' אומר פרופ' לוין: "כשאין אינטרס לחברות התרופות להשקיע במשהו, משום שמדובר בתזונה, הכל קורה לאט יותר. לא ניתן להפיץ את הטיפול עד תום המחקר כי זה יחבל באמינות שלו".

שימו לב מה קורה כשיש טיפול שמוכח שהוא עובד אבל מכיוון שהוא לא תרופתי, ואף אחד לא יכול לרשום עליו פטנט, אלא כל אחד יכול לקרוא את המידע ולשנות את התזונה שלו – אין לאף חברת תורופות אינטרס לקדם את זה.

ומה קורה בעולם שנשלט בין היתר בידי חברות התרופות? הטיפול הזה נגנז ולא ניתן לחולים, למעט אלה שמשתתפים במחקר, עד שהמחקר יושלם. נכון להיום יש פריצת דרך של ממש בתחום הזה, 70% מהחולים חוו הפוגה לאורך שנים במחלת הקרוהן באמצעות שינוי התזונה שלהם. אבל הדיאטה המיוחדת הזאת תהיה זמינה לציבור הרחב רק בעוד כשנתיים.

פרופ' אריה לוין, מנהל המחלקה לגסטרואנטרולוגיה בילדים במרכז הרפואי וולפסון בחולון, הוא בעל שם עולמי בתחום הזה של טיפול ומחקר של מחלות מעי דלקתיות. ולפני 7 שנים הוא מצא את השיטה האולטימטיבית לטיפול במחלות הללו. דיאטה. שינוי תזונתי. אחרי שנים של מחקר ועבודה קשה, היום כבר אפשר לברך על המוגמר ולומר שמדובר בפריצת דרך שתשנה את האופן שבו הרפואה מסתכלת על מחלות כמו קרוהן וקוליטיס.

בעקבות המחקר: "בכל העולם משנים מהקצה אל הקצה את המחשבה על קרוהן וקוליטיס"

"המחלות האלה שנקראות 'קרוהן' ו'קוליטיס' נחשבו למחלות אוטואימוניות, שבהן הגוף תוקף את עצמו ולא היה קשר בינן ובין תזונה, הן נחשבו למחלות גנטיות בעיקרן.. התאוריה שאני פיתחתי לפני כמה שנים מדברת על כך שהמחלה הזאת בעצם נובעת משינויים בהרכב החיידקים ובכשל במערכת החיסון המקומית במעי, שנובע מגורמים חיצוניים. והדרך לשנות את זה היא דיאטה. בדקנו את התאוריה הזאת ובנינו דיאטה מיוחדת שגם תתקן את המצב הקיים וגם תחזיר אותו לקדמותו והדיאטה הזאת עבדה בצורה מדהימה".

מה, כמו פרוביוטיקה אתה מתכוון?

"לא פרוביוטיקה, זאת ממש דיאטה ספציפית. יש שם המון רכיבים שהם אסורים לצריכה, יש רכיבים שחובה לצרוך כל יום, זאת ממש דיאטה מאוד מפורטת.

וזה גורם לנסיגה של המחלה?

נכון. בפרסום הראשון שלנו היתה הפוגה במחלה בקרב 70%, גם מבוגרים וגם בילדים, באחוז מאוד גבוה מהאנשים האלה גם כל הבדיקות חזרו תקינות, קולונוסקופיה, MRI הכל הראה שהגוף חזר לעצמו ואנחנו במעקב אחרי המטופלים הללו, כבר 5 שנים. יש לנו עכשיו מחקרים שאנחנו עושים במקביל בארצות הברית, באירופה ובאוסטרליה וכל העולם מתעניין בזה.

אז עליתם על הנוסחה אפשר לומר?

"אני חושב שעלינו על הגורם העיקרי למחלה ואיתו, גם לפתרון העיקרי. זה משנה מהקצה אל הקצה את החשיבה על קרוהן וקוליטיס".

אז יש כאן טיפול שהוא נגיש לכל אחד, בלי לקנות תרופה כלשהי. איך חברות התרופות מקבלות את זה? אתה צופה מלחמות עולם מולך?

"זה לא עובד ככה, לא יהיו מלחמות סביב זה, אני חייב להגיד שחברות התרופות דווקא מאוד מתעניינות במה שאני עושה והן מאוד פתוחות. הם רוצים ללמוד מה אנחנו עושים".

חולים בקרוהן או קוליטיס-  למה אי אפשר לטפל בכם כבר היום?

ומה הדיאטה עצמה, אפשר לדעת?

"לא".

למה?

"הדיאטה חייבת להיות סודית עד לפרסום התוצאות הסופיות של המחקרים שלנו. אני אסביר: אמנם לא מדובר בתרופה, אבל כדי לשכנע את המומחים בכל העולם שהדבר הזה עובד, צריך להביא נתונים ולהוכיח את זה, כמו שעושים עם כל תרופה אחרת.

צריך מחקר מבוקר רציני. וזה מכשול אדיר כי זה עלויות אדירות וקשה לגייס כספים למחקר כזה, בדיוק מהסיבה שאין כאן פטנט של חברת תרופות, וקשה לגייס חולים.

עכשיו כמו בכל מחקר, צריך קבוצת ביקורת. כלומר קבוצה של חולים שנותנים להם את הטיפול וקבוצה שלא נותנים להם. אסור לנחקרים לדעת מה נותנים להם כי זה עלול לחבל בתוצאות המחקר מבחינת המהימנות שלהן. אם הנחקר שלי הוא חולה והוא סובל, אבל הוא נמצא בקבוצת הביקורת, שלא מקבלת את הטיפול והוא שומע או קורא ברשת על הדיאטה הזאת, הוא מן הסתם ינסה להקל על עצמו ויתחיל את הדיאטה.

ככה הוא מחבל לנו במחקר ומרחיק אותנו עוד יותר מהיום שבו נוכל לטפל בחולים בכל העולם בהסתמך על תוצאות המחקרים".

אז למעשה, החולים היחידים שיכולים לקבל כרגע את הדיאטה הסודית הזאת הם משתתפי המחקר ומטופלים שלך?

"נכון".

ומתי ניתן יהיה לפרסם את הדיאטה ברבים?

"אני מעריך שבעוד שנתיים, כשנפרסם את התוצאות הסופיות של המחקר".