עמוס במחלקה, האם אשפוז בית הוא הפתרון? / פרופ’ אהובה גוליק

אם כל כך קשה להתגבר על העומסים במערכת הבריאות, אז למה שלא יאשפזו אנשים בבית? פרופ’ אהובה גוליק, מנהלת מחלקה פנימית לשעבר וחברה בוועדה לשיקום הרפואה הפנימית מטעם משרד הבריאות אומרת – זה נחמד, אבל לא ישים בישראל כיום

Share This:

האזינו לשיחה עם פרופ’ אהובה גוליק בתכנית “סמאללה עליכם” ברדיו ארץ

לשאלה: “למה אתם הכי מתגעגעים”? יענו כמעט כל המאושפזים בבתי החולים, כי הם הכי מתגעגעים למיטה שבבית, למקלחת, לרהיטים ולחפצים האישיים, לסביבה המוכרת ולמרחב הפרטי.
השיח המתגבר בתקופה האחרונה על האשפוז הביתי, כפתרון המתבקש והרצוי, למצוקת מערכת הבריאות הציבורית ולמחסור החריף במיטות אשפוז במחלקות הפנימיות בבתי החולים, נשמע כמענה המושלם, לכאורה, למאוויי רוב המאושפזים: לא לשכב על מיטה זרה בבית חולים ציבורי המוני, כשהאור בלילה לא תמיד נכבה בזמן, עם רעשי רקע ואנשים זרים, יוצאים ובאים, ובכלל, דווקא בזמן חולי וחולשה – לסבול מחוסר פרטיות.
44 השנים, שבהן שימשתי רופאה במחלקה פנימית בבית חולים, הפגישו אותי עם עשרות אלפי מטופלים. חלקם התמודדו עם בעיה רפואית מסוימת, שנפתרה באופן חלקי, או מלא במהלך האשפוז, חלקם הגיעו בגלל החמרה במצב הרפואי, או על רקע פרוץ מחלות שונות, ובמהלך האשפוז יוצבו וחוזקו, בכדי שיצליחו לשוב לשגרת חייהם, ואילו אחרים למצער, אושפזו במחלקה הפנימית, כתחנה אחרונה בחייהם.
לאורך כל השנים הללו, המושג: ‘אשפוז בית’ נשמע באוזניי כחזון אידאי, כמעט רומנטי, על כך שיום יבוא, וחולים יאושפזו בבתיהם, במקום בבית החולים הציבורי.
האמנם? האם זה ריאלי ואפשרי? לרוע המזל, התשובה היא שלילית.

מתי ידליקו את האור בקצה המסדרון? (צילום: כרמית ראובן בצלאל)

פתרון האשפוז הביתי יכול לחול רקעל חלק קטן מהחולים המאושפזים במחלקות הפנימיות, הסיעודיות והשיקומיות. יש לכך כמה סיבות רפואיות:
ראשית, סוג החולי. בחלק ניכר מהמקרים, המטופלים המאושפזים במחלקות, נזקקים לטיפול פעיל, המלווה בצנרת ובניטור קפדני.
שנית, בחלק מהחולים יש לקחת בדיקות דם או בדיקות שוטפות אחרות, לעיתים באופן תכוף, לפענח את הבדיקות, ולהתאים, או לשנות את סוג הטיפול התרופתי, או את המינון, בהתאם למצב משתנה. מתן התרופות נעשה פעמים רבות תוך מעקב אחר תגובות המאושפזים. כך משתנה, למשל, קצב עירוי נוזלים, או דם, ומותאם לתגובות של המטופלים.
שלישית, שינוע חלק מהמטופלים (לבדיקות, להתפנות בשירותים, להתקלח, או אפילו רק לנוע כדי להימנע משכיבה ממושכת), או שינוי תנוחת השכיבה (על מנת להימנע מפצעי לחץ), מצריך לא אחת עזרה פיזית ממלווה אחד, או יותר. הבעיה היא שפעמים רבות, מתקשים החולים השוכבים בבית בתנועה, ואין בסביבתם מי שיעזור להם.

נוסף על סיבות אלה, מעלה אשפוז הבית צרכים חדשים, בהם למשל: הצורך בתנאים פיזיים מותאמים ומונגשים למצב החולי. בין היתר, יכולת כוונון זווית המיטה, פתחי מפתן ומסדרונות רחבים, בהם ניתן לכיסאות גלגלים לעבור, מקלחת מונגשת וכיו”ב.
המשפחה התומכת בבית, או כל פתרון אחר, צריכה להיות נוכחת בסביבת מאושפזי הבית לאורך שעות היממה. לגלות ערנות במקרה של החמרת המצב הרפואי, לדעת לזהות מתי ישנה החמרה, או מתי נדרש טלפון בהול לבית החולים לצורך התייעצות, או במקרה הגרוע יותר, מתי אין ברירה, אלא להזמין אמבולנס ולהביא במהירות המרבית את המאושפז מהבית למחלקה, וזו ממש אחריות כבדה.
זאת ועוד, הטלת אחריות על בני המשפחה, או מטפלים אחרים למלא את תפקיד אנשי הצוות הרפואי והפארא רפואי בבית, גם כאשר אין החמרה בפרמטרים הרפואיים, היא עניין מורכב. לפעמים מדובר בהחלפת חיתולים, בהכנסת חוקנים, בשינוי מינוני עירויים, בדיקור לשם בדיקות, בהזרקת תרופות, בהחלפת תחבושות, ברחצת החולים, בדאגה להיגיינה שלהם, בהאכלתם באוכל מותאם למצבם הבריאותי ועוד ועוד. נדמה שכל תומכי האשפוז הביתי שוכחים כמה זה מסובך.
אמנם כבר היום מצויים בקהילה שירותים מצוינים לאשפוזי בית של חולים עם גידולים ממאירים, או עם אי ספיקת לב ומקרים אחרים. בדרך כלל מדובר בטיפול בעזרת אנטיביוטיקה תוך ורידית למשך זמן ארוך. מדובר גם בחולים שמצבם הרפואי מורכב, נמשך זמן רב, ולא נראית החלמה באופק. אבל בין מצבים מסוימים שכאלו, לבין מצב היפותטי של אלפי חולים שוכבים בביתם, במקום בבית החולים – מרחק של שמים וארץ.

פרופ’ אהובה גוליק, היא מנהלת מחלקה פנימית בדימוס, רופאה בכירה ביחידה לפרמקולוגיה קלינית, מרכז רפואי אסף הרופא וחברה בועדה מטעם משרד הבריאות לשיקום הרפואה הפנימית

Share This:

כתיבת תגובה

Top