התקשורת נעצרה במסדרון / פנינה שלו

פנינה שלו מנהלת את הקמפיין על העומסים בבתי החולים לא רק כאשת יחסי הציבור של מנהלי המחלקות, אלא גם כמי שרואה בכך שליחות ויש לה בטן מלאה על התקשורת

Share This:

צילומי מיטות במסדרונות בתי החולים הפכו לעניין שגרתי בחורף הישראלי, כמעט כמו דיווחי החזאים על הסיכויים לשלג בפסגות המרכז, או הספורט הלאומי: לספור את מספר הסנטימטרים מהקו האדום בכנרת. “סיפור אנושי מטלטל? אובדן הבושה? נו טוב, נדבר עם העורך”, אמרו לי שוב ושוב כתבי הבריאות בנובמבר ובדצמבר האחרון, “אולי הוא ישתכנע לשלוח צוות צילום לבית החולים, אבל ברקע יש בחירות, מחירי הדיור, מחאת האפודים הצהובים, חקירות ביבי, משבר בבריאות? לא כל כך מעניין עכשיו, נראה, נגיע לזה בהמשך”. אלא שאז משהו השתנה: כמה תמונות, שהופצו לתקשורת, מקבוצת הוואטסאפ של מנהלי המחלקות הפנימיות בישראל, בליווי אמירות נוגעות ללב בנימה אישית של הרופאים הבכירים, שינו את כללי המשחק והציתו באזז תקשורתי נרחב.

פנינה שלו (צילום: יח”צ)

פתאום, מערכת הבריאות הקורסת ראויה כבר להופיע בכותרת הראשית באולפנים ובמהדורות. “רופאים הרי לא אמורים להתעסק בתקשורת”; גירדו העורכים בראשם. “סימן שיש כאן באמת סיפור ענק, ובכלל, מי יודע מה עוד יש בקבוצת הוואטסאפ הסודית הזאת”?

האמת מורכבת הרבה פחות: בתחילת ינואר שיגר לקבוצת הוואצאפ מנהל מחלקה פנימית מבית חולים במרכז הארץ צילום של מיטות במסדרון, עם ההערה הצינית: “רפואת מסדרון במיטבה”. הצילום שלו עורר ענין. תוך דקות, שלח מנהל שני תמונת מיטה מהמסדרון אצלו במחלקה, ואילו מנהל שלישי מבית חולים בצפון הארץ, הגיב בתמונה משלו, בליווי ההערה הצינית: אבל המסדרון אצלנו משופץ”. השיח המריר התפתח הלאה, ומנהל רביעי ציין כי מזל שיש לו קשר טוב עם המחלקה הכירורגית, ככה אפשר לקבל בקלות מיטות”.

בתמונות הללו היה חסר משהו: סיפור הזקנה מהמסדרון נעלם כלא היה. במקומה הופיעה הזקנה בעצמה. ואפילו המסדרון היה שם בתפקיד עצמו, מקולף וערירי. את ההזדמנות התקשורתית היה קשה לפספס: מנהלי המחלקות התבקשו לשגר עוד תמונות מהמסדרונות, תחת הנחיה ברורה ונחרצת: להימנע מפגיעה בצנעת הפרט ומאפשרות לזיהוי החולים. ההיענות הייתה רבה, נדמה שמנהלי המחלקות, רופאים בכירים, רציניים ומנוסים, רק חיכו לרגע בו יתבקשו להציף את הקשיים.

איש מהם לא חיכה להסכמה ממישהו. כולם ביקשו לעצב את המציאות כפי שהיא באמת. תחת מעטה סודיות, וייתכן שבלי הרבה כוונות – נולד מרד.

העורכים, כמו העורכים, הגיבו בפיהוק. הרופאים נקראו לכמה תוכניות אירוח כדי להסביר מדוע היו עסוקים בהדלפת תמונות של מיטות במסדרונות, במקום לטפל בחולים, אבל סימן השאלה הנצחי “מה חדש”? נותר בעינו.

קיומה של הביקורת היתה הוכחה הראשונה לכך שנוצר סדק ראשון בקליפת האדישות התקשורתית. הרופאים המשיכו לשתף את התמונות הקשות, ונוסף להן ציטוט של אסיר, אשר אושפז במחלקה פנימית בבית חולים בדרום הארץ, אבל דרש מאנשי שירות בתי הסוהר להחזירו לכלא, בטענה שהתנאים במסדרון אינם אנושיים.

פתאום נפל האסימון. פתאום התעורר ענין תקשורתי במצב המחלקות הפנימיות, לאחר שנים שבהן התקשורת המסקרת את מערכת הבריאות פשוט נרדמה בשמירה. החשיפה עודדה את המשך הפצת התמונות, בתוספת דיווח יומיומי של המצב בפועל במחלקות – מהו תקן החולים, בהשוואה למספר המאושפזים בפועל? וכמה רופאים, מתמחים וסטז’רים מטפלים בפועל במסה הגדולה של החולים?

רשימת התפוצה בתקשורת להודעות המדכאות ולתמונות מהמסדרונות התרחבה מיום ליום, והחלה לכלול, מעבר לכתבי הבריאות, גם כתבים כלכליים ופוליטיים, עורכים, מפיקים ומגישי תכניות. עוד ועוד ציטוטים של מנהלים ישוחררו לתקשורת בימים ובשבועות הבאים, והציבור החל לשמוע את האמת, בלי פילטרים ומסננים וללמוד על כמה התנאים נוראיים בשטח. בעיקר זו דרך מחאה בסגנון שונה ממה שהתרגלנו לו: בלי חסימת כבישים, בלי שביתה ועיצומים, בלי קריאות גנאי וביטויי אלימות, מחאה שמכוונת לממשלה שלמה, מהעומד בראשה, ראש הממשלה, שמעדיף בינתיים לא להגיב ולהתחמק, דרך שר האוצר, שנוהג מנהג דומה, וכלה בסגן שר הבריאות, שמבין שעניין גדול שוטף את המדיה ואת הציבור ואי אפשר יותר לטמון ראש בחול, אלא לנקוט במעשה.

Share This:

כתיבת תגובה

Top