שלא תדעו, אבל חשוב לדעת : קרוהן וקוליטיס “גוג ומגוג במעיים”

כשרוב האנשים חושבים על מחלות מעיים הם חושבים “לא נעים,  אבל נחיה”- לא בדיוק מה שעובר בראש כשמאבחנים סרטן –  אבל מחלות מעיים הן צרה קטלנית שמגיעה ברוב המקרים כי הגוף מנסה להגיד לנו משהו ואנחנו לא מקשיבים. אז אם כואבת לכם הבטן מידי פעם, כדאי שתהיו בעניינים -מודעות היא שם המשחק

כואבת הבטן? אולי זה משהו שאכלתם? כן. אבל לא רק (shutterstock)
כואבת הבטן? אולי זה משהו שאכלתם? כן. אבל לא רק (shutterstock)

כשחושבים על זה, פעם (ולא שניתן להשוות חלילה ) אבל לפני שהמיגרנות היו כל כך פופולאריות, אנשים שסבלו מכאבי ראש כרוניים לא חשבו עליהם כעל מחלה של ממש, אלא על תופעה שחיים איתה. גם קרוהן וקוליטיס, מחלות מעיים דלקתיות, הן מחלות כרוניות עם תסמינים כרוניים שרובינו חשים מידי פעם ולא מייחסים להם חשיבות של ממש.

פעם מחלות סרטן היו נדירות ומהפחד אף נמנעו להגות את המילה הזאת “סרטן”.

פעם גם מחלות מעיים דלקתיות היו נדירות ביותר. בישראל של שנות ה-70 היו רק 6 חולים לכל 100,000 בריאים.

כיום ניתן להגדיר אותן כמגיפה – יש כבר 100 חולים לכל 100,000 איש בישראל, כ-40,000 חולים, מבוגרים וילדים. מכל העדות והמינים. אז עם הגדילה הזאת חלה אמנם גם גדילה במודעות, אך עדיין יש דרך ארוכה לעשות עד שהמחקר יתן את כל התשובות ומכיוון שהמחלות הללו עדיין בגדר חידה, רבים לא מבינים מספיק את החומרה שלהן ואת היחס שיש לתת להן, על מנת לחיות איתן בשלום.

 לרגל חודש המודעות למחלות הקרוהן והקוליטיס שוחחנו עם עדי זוסמן, דיאטנית קלינית ומאמנת בריאות, מייסדת ומנהלת המרכז “דרך הבטן” לבריאות מערכת העיכול וגם מנהלת הקבוצה הראשונה והגדולה ביותר בפייסבוק שעוסקת במחלות מעיים -“לחיות בשלום עם קרוהן וקוליטיסכדי לנסות להבין למה המודעות הזאת כל כך חשובה שהקדישו לה חודש שלם?

גישה מרעננת: מחלות אוטואימוניות? שאלו למה הגוף תוקף את עצמו?

מה זה בכלל קרוהן וקוליטיס?

“אלה מחלות שמוגדרות, או עד לא מזמן הגדירו אותן כאוטואימוניות, כלומר – הגוף תוקף את עצמו. זאת גישה שאני כופרת בה. ואני מבינה שאני פה מעיזה להשמיע קול שהוא מאוד מאוד שונה, אבל לא אכפת לי וכל המחקרים החדשים רק הולכים ומחזקים את הגישה הזאת. אני טוענת שלפחות בחלק גדול מהמקרים מדובר במחלות מיקרוביאליות אימונולוגיות.מחלות שמתעוררות על רקע של הפרעה קשה במיקרואורגניזמים של חיידקי המעיים.

יש פה דיסביוזיס (הפרעה). המחקרים מראים שבמעי של חולי קרוהן או קוליטיס כמות החיידקים הטובים קטנה מאוד וכמות החיידקים הרעים עולה. בנוסף, מעי בריא הוא בעל מגוון גדול של סוגי החיידקים. במעי חולה- המגוון של החיידקים נמוך. מדובר למעשה ב’מלחמת גוג ומגוג’ שמתרחשת במעיים. נראה שהגוף מגיב לחוסר האיזון שמתרחש בתוכו באמצעות דלקת הגוף.  הגוף שלנו חכם”.

אז למה חשבו שזה אוטואימוני?

מלחמת החיידקים הגדולה, עדי זוסמן (צילום: ת'ורן בראון)
מלחמת החיידקים הגדולה, עדי זוסמן (צילום: ת’ורן בראון)

“כי עד לפני כמה שנים בכלל לא דובר על המיקרוביום – מיקרואורגניזימים השוכנים במערכת העיכול. ציוד האבחון המודרני מאבחן משהו אורגני, הוא רואה כיב על הדופן של המעי, אבל הוא לא רואה הפרעה בחיידקי המעי. והחיידקים האלה, האיזון בניהם כל כך חשוב שהיום כבר קוראים להם ה”איבר הנשכח”.

היום מתפתחות יותר בדיקות, גם בדיקות צואה, יש מעבדות גסטרו שמאבחנות את חוסר האיזון ואת גדילת היתר של החיידקים הרעים, אך זה נקשר יותר לתופעה של תסמונת המעי הרגיז. משהו שמתרחש שם בתוך המעי בסופו של דבר מעורר את התופעה הקשה הזאת שאנחנו עדים לה ושנקראת קרוהן וקוליטיס”.

מה גורם לזה?

“הגורמים לא ידועים בוודאות אבל מייחסים לתזונה חלק חשוב בהתפתחות המחלות הללו.  כמובן שזה בראש ובראשונה התזונה המערבית שלנו. היא מתועשת מאוד , מעובדת מאוד, משומרת מאוד, אנחנו אוכלים מזון  מעוקר שהוא משול למזון “מת”  כי הוא עומד שנה על המדף בסופר ולא קורה לו כלום”.

זה קשור גם לזה שהמזון מאוד סטרילי? אין את המחלות האלה במדינות לא מפותחות?

“זה העניין. למעשה ככל שהמדינה הולכת והופכת ליותר מתועשת ויותר מערבית, כך שיעור המחלות בה עולה ומכפיל ומשלש את עצמו. מרוב ניקיון אנחנו גם סובלים ממחסורים נוספים, למשל בויטמין B12. אם אני שולפת גזר מהערוגה, מנערת קלות את האדמה ממנו ואוכלת, אני מקבלת את ה -B12 שלי. לא מהגזר, מהחיידקים שבאדמה. זה גם קשור לאותו דיסביוזיס (הפרעה במערך החיידקי במעיים) וזה חלק מזה שיש מחסור כל כך גדול ב B12 שאנחנו רואים היום,כי אם היה לנו מערך חיידקים תקין, הם היו מייצרים מספיק B12 והוא היה נספג. יחד עם זה,  צריך לזכור שחלק ממחלות המעי הדלקתיות מתפתחות גם על רקע של זיהומים, כמו בקרב החוזרים מהודו או דרום אמריקה. כך או כך, אנחנו מתמודדים כאן עם מערכת מיקרוביאלית שמשפיעה עלינו רבות”.

אז בקיצור, כשכואבת הבטן, צודק מי שאומר “אולי זה משהו שאכלת”?

“זאת לא רק התזונה, זה גם סטרס. החרדתיות המטורפת של החיים שלנו. רק לנסוע בבוקר לעבודה, גם אם בעבודה עצמה אתה לא בלחץ, אתה בלחץ רק מלהגיע. החדשות שלנו, הפסקתי לשמוע חדשות בבוקר, זה כרוניקה של אלימות. כל זה כמובן משפיע, אין חכמות. הנושא הוא לא רק תזונה, זאת הזנה כללית שאנחנו עושים לעצמנו, לגוף לנפש, לרוח לא פחות חשוב”.

מחלות מעיים, דורשות טיפול (shutterstock)
מחלות מעיים, דורשות טיפול (shutterstock)

הרבה מאוד אנשים לא מבינים שהם במצב בעייתי. כי הם לא יודעים שיש להם תסמינים, הם חושבים שזה נורמלי שכואבת הבטן מידי פעם.

“הבעיה היא שלא מדברים על מניעה של קרוהן וקוליטיס. מדברים על מניעה של סכרת ומחלות לב וסרטן אבל לא מדברים על מניעה של קרוהן וקוליטיס. מתייחסים אל זה כאל גזירה משמיים. יש לזה אמנם פן גנטי אבל יש הרבה שלא חולים בגלל גנטיקה. הגיע הזמן לדבר עם החולים על מניעת ההתקפים, על שמירה על רמיסיה (רגיעה) של המחלה, מניעת סיבוכים ולא רק לנוע מהתקף להתקף”.

ואם היו מתייחסים לזה באותה חשיבות של סרטן אז אולי היו יכולים למנוע או לרפא את זה טוב יותר?

“את יודעת, חלק מהבעיה זה שאנשים חושבים שצריך “לנצח” או “לתקוף” את המחלה. זה מכניס אותנו לעוד יותר סטרס. במקום לבוא ולהגיד רגע – הגוף שלי, קרה לו משהו. אולי הוא זקוק ליותר אהבה ויותר חמלה ויותר הקשבה, אולי הוא אומר לי משהו? אני לא רוצה לתקוף אותו. יש אמהות שמתקשרות אלי ואומרות לי “הילד שלי חולה, בואי נתקוף את זה בכל החזיתות”,  אני מרגישה כמו איזה קמב”ץ, למה לתקוף? בואו נכיר, בואו נאהב ובואו ניתן יותר חמלה”.

אז מה? לאהוב את המחלה?

“בואו נאהב את הגוף שלנו. הגוף יצר את המחלה הזאת ויש לו סיבות לכך. עכשיו בואו ננסה להבין מהן”.

למה לטפל בכלל? כמה זה קטלני?

ומי מכם ששואל את עצמו כמה נוראיות המחלות האלה כבר?  יכול לקחת לדוגמא את הסיפור של אלי קובלון – שמחלת המעיים שלו שלחה אותו למאבק במשרד הבריאות. אלי סובל מתסמונת המעי הקצר. זו תסמונת שלא מתפתחת מעצמה אלא כתוצאה של ניתוחים רבים, בהם כורתים חלקים מהמעי הדק, עד שהוא נעשה קצר מאוד (כ-1 מ’ במקום 6 מ’), מאבד מיכולתו לעכל ולספוג מזון. הניתוחים אמנם מצילי חיים באופן מיידי, אך התוצאה יכולה לסכן חיים מעצם הסיבוכים הכרוכים בה.

אלי קובלון ועמוד האינפוזיה לפני כשנתיים בצעדת המחאה שלו להכנסת התרופה לסל (צילום: מתוך דף הפייסבוק "מפרידים את אלי מהעמוד")
אלי קובלון ועמוד האינפוזיה לפני כשנתיים בצעדת המחאה שלו להכנסת התרופה לסל (צילום: מתוך דף הפייסבוק “מפרידים את אלי מהעמוד”)

כדי להמשיך לחיות, הוא מחובר לעמוד אינפוזיה. בהתחלה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, אחר כך כל יום למשך 12 שעות, אבל לאחר שקיבל את התרופה גאטקס (Gattex), זה התקצר ליום כן, יום לא,  למשך 6 שעות בכל פעם.

נפלא לא? נסו אתם להיאחז במחשבה על שדרוג מציאות מן הסוג הזה. לא נפלא. אבל זה הרע במיעוטו. ואת ה”רע במיעוטו” הזה הוא קיבל במתנה למשך שנה כטיפול חמלה מחברת נאופארם, המייבאת את התרופה לארץ וצריך במקרה של אלי ושל עוד כ-15 חולים כמותו –  המון חמלה.

כי לא מדובר כאן רק בחוסר הנוחות הבלתי נתפס של להיות צמוד לעמוד אינפוזיה כל היום, יש חולים, כמו אלי, שיש להם תופעות לוואי לעמוד הזה. להיות מחובר להזנה תוך ורידית זה מה שמציל אותם אבל גם לטווח הארוך – מה שעלול להרוג אותם.

בגלל זיהומים, בגלל דרדור בתפקוד הכבד ובסופו של דבר, בגלל קריסת מערכות, בקיצור – כי בני אדם לא נועדו להיות מחוברים למחטים. הרופאים אמרו לאלי שאם הוא לא ייפרד מהעמוד הוא יחלה בשחמת הכבד וחייו נתונים בסכנה של ממש.

התרופה הזאת שנה אחר שנה לא נכנסת לסל, למרות שהוכח, על בשרו של אלי ועוד חולים, שהיא מצילה את החיים שלהם. מכיוון שהם לא מספיק אנשים, זה לא משתלם להכניס אותה לסל ובתקציב כל כך זעום, עדיף להכניס תרופות שמצילות יותר חולים. אז  עכשיו כשאנחנו מודעים יותר לכאבי הבטן נשאר רק להתייחס אליהם בכבוד הראוי. לדבר עם הגוף ולשים אותו לשם שינוי בראש סדר העדיפויות שלנו.

קיראו גם:

חולי קרוהן? פריצת דרך ישראלית: תזונה תרפא אתכם

האם אוכל ללא גלוטן מסוכן למי שאינו חולה צליאק?

חולי סכרת? -הגיע הזמן לשינוי מחשבתי / ד”ר מיכאל ויינפאס

עוד שיטה להפחית לחץ – פרוביוטיקה / ד”ר מיכאל ויינפאס

תנו לי להיכנס לכם לצלחת / ד”ר מיכאל ויינפאס

Share This:

כתיבת תגובה

Top