“האחות קראה לי מפגר”: סיר הלחץ בחדר המיון

האח בחדר המיון איים: “צא החוצה, אחרי המשמרת אטפל בך כמו שצריך”, האחות קראה: “מפגר” ואחות אחרת אמרה “למה אנחנו צריכים לקבל פה שיכורים”; ביה”ח וולפסון: מדובר במצב מצוקה חריג ואנו מצפים מהפונים להתחשב בצוותים”.

בר ג’אנח, (18.5) מראשון לציון, לא מבין למה הצוותים הרפואיים שובתים. לדבריו האלימות מתחילה אצלם. הרופאים והאחיות עובדים בתנאים לא תנאים ומתמודדים עם סיטואציות לא פשוטות ועם חולים שלא עושים להם חיים קלים, אבל ג’אנח לא תיאר לעצמו שכשיגיע עם אמא שלו לחדר המיון בבית החולים וולפסון, הוא יעבור שם לילה מסויט.

לא מוכן שיזלזלו באמא שלו. בר ג'אנח
לא מוכן שיזלזלו באמא שלו. בר ג’אנח

 

 

“אמא שלי התקשרה אלי, אומרת שיש לה כאבים בראש והיא לא מסוגלת לפתוח ולעצום את העיניים. היא כל כך סבלה שהיא רצתה ללכת למר”מ ולשלם 80 שקל, אני התעקשתי שנלך לחדר המיון בבית החולים וולפסון”.

כשהגענו לחדר המיון בסביבות השעה 19:00, התחילה ההמתנה. לא מדברים איתך, אתה מחכה, רק  שיבדקו אותה, עובר מלא זמן ובכל דקה שעוברת היא סובלת יותר ויותר, הראש מתפוצץ לה ואף אחד אפילו לא בדק למה. ניסיתי לברר אצל האחיות, מה קורה? מתי יקבלו אותה? אמרו לי שעמוס מאוד ושנחכה.

כעבור שעתיים, אמו של בר הרימה את עצמה מהכיסא, עם כל הכאבים שלה, ניגשה לאח שהיה שם וביקשה לדעת מתי יקבלו אותה. היא החליטה שאם נגזר עליה לסבול כל כך, אז לפחות שהיא תדע אם היא יכולה לצאת ולהתאוורר, לשתות משהו, להרגיע את העצמה, עד שיקראו לה.

“האח עשה לה תנועת ביטול עם היד, כזאת כמו שעושים לכלבים, ואמר לה “שבי בצד, את מפריעה לי לעבוד”,  והוא קרא מיד לאבטחה כדי שיורידו ממנו את הנטל הזה, את אמא שלי.

לא הייתי מסוגל לראות מישהו מדבר ככה לאמא שלי, קמתי ואמרתי לו ‘אתה לא תדבר ככה, לא לאמא שלי ובטח שלא לבן אדם יותר מבוגר ממך’.

הוא כמובן ביטל גם אותי, ‘לך, לך מפה, אבטחה קחו אותו’ הוא אמר. חזרתי על הדרישה שלי, שלא ידבר ככה לאמא שלי,  והוא ענה באיום ‘אין בעיה, חכה לי בחוץ, אני מסיים את המשמרת, אני אטפל בך כמו שצריך’. כל הגוף שלי רעד מפחד”.

מה עשית?

“הבנתי שיש לנו עסק עם מישהו מסוכן, ביקשתי מאמא שלי לצאת מחדר המיון, עזרתי לה לשבת בחוץ והזמנתי משטרה. כשהשוטרים הגיעו הם תשאלו את שנינו ובסופו של דבר אמרו לי שאם אני מעוניין אני יכול להגיש תלונה במשטרה.

"למה הם שובתים?" ארכיון (צילום: כרמית ראובן)
“למה הם שובתים?” ארכיון (צילום: כרמית ראובן)

שאלתי מה קורה עכשיו? האח המאיים ימשיך לעבוד פה? הוא זה שיקבל את אמא שלי? אמרו לי שכן, ובנוסף לזה, אני לא מורשה להיכנס איתה לבדיקה אצלו”.

חסר אונים, בר פנה לאחות האחראית, אחרי שבת דודתו, שהיא סטודנטית לרפואה, אמרה לו בדיוק מה להגיד לה כדי שתתפקד.

“סיפרתי לה את כל מה שקרה עד עכשיו. היא הייתה מאוד סימפטית ונחמדה, היא אמרה לי ‘מה שאתה מספר לי זה חמור מאוד, אבל אתה צריך גם להבין שיש לחץ, אין מספיק כוח אדם, אין מיטות’, עניתי לה שכל זה נחמד מאוד והיא צודקת, אין לי מה להגיד, אבל זאת לא אשמתי. אני מקבל השירות, פחות אכפת לי מהתמונה הגדולה, מעניין אותי מה אתם עושים איתי, אני צריך לצאת מפה בריא. אני מבין שיש לחץ, כנראה מערכת הבריאות כולה צריכה להתייעל, אבל כרגע אמא שלי יושבת שם ולא מסוגלת להזיז את הראש מרוב כאבים, לא מעניין אותי כמה שעות הם במשמרת וכמה הם בלחץ, זאת לא אשמתנו וזאת לא סיבה לאיים עלינו”

“תודה שהתחלפתם”

“התור היה בלתי נסבל, מישהי התעלפה בהמתנה, אמרו להם להרים לה את הרגליים והלכו לחפש מיטה. אין מיטות פנויות.

כשהתחלפו המשמרות, האחים והאחיות החדשים היו מקסימים, הם סוף סוף בדקו אותה ונתנו לה מיטה. ממש הודנו להם על החילוף הזה, אנחנו אמרם מרוטים עייפים ועצבניים אבל לפחות שהצוות המטפל יהיה רענן.

אבל אז הבנו שמיטה זה מצרך יקר, אסור להשאיר אותה לבד כי לוקחים אותה, מישהו הלך שם לשירותים והרופאים לקחו לו את המיטה”.

“נשארנו שם כל הלילה, אף אחד לא מדבר איתך, אף אחד לא אומר לך למה את מחכה, רק כשיגיע רופא עיניים תביני שחיכית לו. מישהי התחילה שם לבכות, אבא שלה, בן 70 עם שברים בעצמות, סבל מכאבים וכל מה שהיא צריכה זה שנוירולוג יאשר שהוא ראה אותו, כדי שיוכלו להתחיל לטפל בו, אמרו לה לחכות עם כולם, יש נוירולוג אחד על כל בית החולים.

היא רצתה לקחת את אבא שלה, עם הכאבים הביתה. ניגשתי אליה והסברתי לה איפה היא יכולה להתלונן כדי להזיז דברים. זה באמת עבד, הנוירולוג הגיע. למרות שחיכינו לו כל הלילה, לא היה לי לב להגיד שהיינו לפניה, זה היה כזה בלגן, מי שכרכר סביב הרופא קיבל טיפול, מי שלא, לא.

“האחות קראה לי מפגר”

אז אחרי שעות של המתנה ניגשתי שוב לאחות, שאלתי אותה מה קורה עם אמא שלי, היא אמרה לי לחזור למקום שלי, אמרתי לה “תעשי את העבודה שלך, תעני לי לפחות” אז האחות השנייה אמרה לה, “אל תתייחסי אליו, הוא לא שווה את זה”, והיא ענתה לה,  ממש מולי, “למה שאתייחס לכל מה שכל מפגר אומר לי?”

סיר לחץ, ביה"ח וולפסון (יח"צ)
סיר לחץ, ביה”ח וולפסון (יח”צ)

מאוחר יותר הגיעו לשם נערים שנפצעו, כנראה בתאונה, ושמעתי אחות אחת אומרת לשנייה “אני לא מבינה למה אנחנו צריכים לקבל כאן שיכורים”, הבנתי שהן פשוט לא מעוניינות לעזור לאנשים, הפסקתי לנסות לדבר על ליבן .  ב 07:00 בבוקר נאלצתי כבר ללכת לעבודה, אמא שלי שסבלה שם משבע בערב, נשארה לעוד בדיקות. בסוף טיפלו בה כמובן, אבל אלה היו יותר מ- 12 שעות של סיוט מתמשך.

בר פנה ללחצן המצוקה של ‘סמאללה’ אחרי שהבין שהצוותים הרפואיים השביתו את בתי החולים בכל הארץ בתחילת השבוע, במחאה על האלימות שמופנית כלפיהם. בזמן שבתקשורת שמעו רק את הרופאים והאחיות הפגועים, בר דווקא חשב ש”זאת חוצפה שהם שובתים” , אחרי לילה שלם בבית החולים, במהלכו הספיק לחטוף איומים מאחד האחים שם ולהתחנן שיבדקו את אמא שלו, הסובלת מכאבים חזקים, הוא לא מבין איך בסופו של דבר המטופלים ובני המשפחות שלהם, הם אלה שמצטיירים כאלימים ואילו הרופאים והאחיות כמלאכים בעלי שליחות עליונה, שחוטפים מכות כל הזמן.

וולפסון: “עובדים תחת לחץ”

מבית החולים וולפסון נמסר בתגובה:

“לאחר בדיקה מעמיקה ומחמירה של הטענות שהועלו, ראשית, יצוין כי מעולם לא נאמרו דברים שיש בהם איום או פגיעה אישית במטופלת או בבנה. כל הדברים שנאמרו ונעשו במהלך אותה משמרת, שהייתה עמוסה במיוחד ומאופיינת בטיפול במקרים דחופים, נאמרו ונעשו מתוך כוונה לסייע ולעזור למטופלת ובנה, ולצערנו הם הוצאו מהקשרם בצורה מובהקת והובנו להופכם, וחבל שכך.

 לא זאת בלבד, אלא שבמכתב ששלח בנה של המטופלת לפניות הציבור שלנו באחרונה, הוא כותב: “ברצוני לציין לטובה את האנשים אשר נתנו שירות אדיב ומתוך כוונה לעזור במיון וולפסון”, וכאן צוינו שורה מכובדת של אחים, אחיות ורופאים שנכחו באותה משמרת.  

בעניין קבלתה של האם במיון והטיפול בה: על אף הלחץ הרב ששרר כאמור בחדר המיון והטיפול במקרים הדחופים הרבים בו-זמנית, היא התקבלה במהירות יחסית על ידי האחים והאחיות, נלקחו ממנה מדדים חשובים וניתנה לה תרופה לשיכוך כאבים, עד לבוא הרופא הנוירולוג לביצוע בדיקות נוספות.

הנוירולוג התורן, היחיד שהיה במקום באותה שעה, היה עסוק במקרים דחופים אחרים במחלקה ומטבע הדברים לא יכול היה להתפנות לבדיקת האם של המתלונן באופן מיידי. בזמן ההמתנה לנוירולוג, בנה של המטופלת הקשה מאוד על צוות האחים במיון, וסירב לקבל את העובדה כי הם מטפלים במקרים דחופים באותה העת.

בין היתר, הוא החליט בשלב מסוים להזמין צוות משטרה וטען בפניו כי האחים במיון איימו עליו, דבר שכאמור לא היה ולא נברא, ולכן לא הופתענו כאשר הוחלט שלא לחקור את התלונה במשטרה.

הלחץ הרב בו עובדים הצוותים המטפלים ותנאי המחסור בכוח אדם אינם מהווים עילה להתנהגות לא נאותה. אנו מצפים מהמטופלים המגיעים למיון לנהוג על פי כללי התנהגות מקובלים ולהבין את הלחץ והעומס מבלי להתלהם כלפי הצוות. מנגד, אנו עושים ונמשיך לעשות כל שניתן על מנת להעניק את השירות המהיר, המקצועי, האישי והאדיב ביותר, ככל שניתן,  בהתאם לתנאי השטח. המרכז הרפואי וולפסון משקיע תשומות רבות בסדנאות שירות המועברות לצוותים המטפלים ומעניק לנושא זה חשיבות עליונה”.

 

Share This:

One thought on ““האחות קראה לי מפגר”: סיר הלחץ בחדר המיון

  1. “אני רוצה שירות ולא אכפת לי מהתמונה הגדולה. ככה בדיוק המדינה שלנו נראית, בגלל זה יש אלימות כלפי רופאים ומטופלים ובכלל. כי לאף אחד לא אכפת אלא מהתחת של עצמו.
    כואב על האמא אבל הבן לא היה ראוי ליחס באמת.

כתיבת תגובה

Top