סטאז’רית לרפואה בהדסה: “נחשו מי לא יכול לשבות”

יעל קווין הולצברג (35)  ממודיעין, היא אחת מעשרות הסטז’רים לרפואה שעובדים בבתי החולים של הדסה בירושלים. בזמן שחבריה הרופאים, האחיות ועובדי המנהל והמשק שובתים שביתות פראיות, היא צריכה להגיע לעבודה כל יום  ולהרוויח שכר מינימום. “בחודש שעבר הרווחתי 3,784 שקלים ושכר הדירה שלי הוא 3,700 שקלים. אם אני רוצה להיות רופאה בישראל, אין לי את הפריבילגיה לא להגיע לעבודה” היא אומרת ל’סמאללה’

כשסטודנטים לרפואה מסיימים ללמוד באוניברסיטה, מתקיימת הגרלה שתקבע איפה הם יעשו את הסטאז’ שלהם במשך כשנה, על מנת שיוכלו לקבל את התואר הנכסף – דוקטור.

כשמישהו מקבל בהגרלה את השם המכובד ‘הדסה’, הוא בדרך כלל מאושר, על שנפלה בחלקו הזכות ללמוד מהטובים ביותר. גם יעל קווין הולצברג שמחה מאוד כשהגרילה את השם “הדסה”.

יעל קווין הולצברג "לא יכולים לשבות ומרוויחים שכר מינימום"
יעל קווין הולצברג “לא יכולים לשבות ומרוויחים שכר מינימום”

אבל יעל, כמו משרדי האוצר והבריאות, כמו התקשורת, כמו הנהלות הדסה לדורותיהן, לא חזתה את המשבר הגדול ביותר בבית החולים הגדול והיוקרתי ביותר בבירת ישראל.

בית חולים שלא צריך לרדוף אחר הכסף, כי יש לו גם הכנסות רבות מהרפואה הציבורית שהוא מספק לתושבי ירושלים והסביבה, מבוטחי קופות החולים, יש לו גם הכנסות מהשר”פ (שרותי הרפואה הפרטית) ויש לו גם ארגון צדקה ששם לעצמו למטרה להתרים כספים מעבר לים, בלי הפסקה עבור בית החולים.

אז אפשר להאשים אותה שלא תיארה לעצמה שזה יהיה המצב? לא רק שהיא לא יכולה להיות מעורה בפרטים בזמן שהיא עובדת בבית החולים כל יום, כל היום ובנוסף עושה 4 תורנויות בחודש של יותר מ-24 שעות כל אחת, אלא שגם כל זה קורה  במגדל אשפוז  מפואר מאין כמוהו שהוקם מכספי תרומות ומהשתתפות של המדינה. הנוף בהדסה, לא מסגיר את מצבו הכלכלי כלל וכלל, להיפך, הוא נותן תחושה של בית חולים פרטי שמתפקד כמו שעון שוויצרי.

“אנחנו למעשה מאוד נתקעים מהסיפור הזה כי אין לנו אבא ואמא” מספרת יעל בשיחה עם ‘סמאללה’, “הגענו להדסה, אנחנו חייבים לעשות שם שנה כדי לקבל את התואר M.D שלנו, כדי לעסוק ברפואה, אין לנו את היכולת לא לעשות את זה, להפסיק באמצע או להתפטר, כי אחרת כל מה שעבדנו עד עכשיו ירד לטימיון וגם לא נוכל לקבל מקום אחר לעשות בו סטאז'”

ומה קורה אתכם מבחינת משכורות כרגע?

“שמו אותנו בסל עם כל העובדים של הדסה. כולם קיבלו 50% משכורת, גם אנחנו קיבלנו 50% משכורת.

אבל אם אתם מרוויחים פחות מעשרת אלפים שקל אתם אמורים לקבל שכר מלא, למרות המשבר, לא?

“התאוריה נורא נחמדה, אבל בפועל אני קיבלתי בחודש האחרון 3,784 שקל, בזמן שיש לי שכר דירה של 3,700 שקל. אני לא יכולה לשבות ולא יכולה להתפטר ולעבור לבית חולים אחר וממה שאני שומעת, גם כשישלמו לנו משכורות, בגלל שאנחנו מרוויחים שכר מאוד נמוך, זה יהיה רק 90% מהשכר ולא את כולו. כרגע זאת ההתחייבות של מנכ”ל הדסה.

ואיך העומס בבית החולים? עכשיו כשכולם שובתים?

“בעקרון, אנחנו “סוג של” הצטרפנו לשביתת הרופאים כי אנחנו תומכים בשביתה הזאת ובעמדות שלהם, אנחנו גם מקבלים גיבוי של הוועדים אבל אין לנו וועד משלנו, אז בעצם אנחנו ממש מסתכנים פה”.

” חשוב לנו לשמור על הדסה”, “מוסיפה יעל  אנחנו עובדים במשרה מלאה, ועוד 4 פעמים בחודש, כלומר פעם בשבוע, אנחנו עושים תורנויות כמו רופא מתמחה, אבל השכר הוא ממש לא כמו של רופא מתמחה. אנחנו מרוויחים שכר מינימום ועוד התוספת של התורנויות, ביחד זה מביא אותנו למשכורת של 9,000 שקל בחודש בערך. יוצא לא מעט שאנחנו אחראים על המחלקה לגמרי. הרופאים הבכירים והמתמחים בניתוחים ובטיפולים  ואנחנו נשארים עם החולים, האחריות היא עלינו”.

“כבר כמה חודשים שאנחנו מקבלים את השכר שלנו בצורה כזאת ש50% מקבלים בתחילת החודש ואת ה-50% הנותרים מקבלים רגע לפני שזה הופך להלנת שכר על פי חוק, כך שלא יכולנו לפנות לערכאות ויתר העובדים, אלה שיש להם וועדים לא יכלו לשבות בגלל זה. התרענו על זה כבר אז אבל שום דבר לא נעשה ועכשיו אנחנו בבור השחור הזה ולא ברור אם נקבל את המשכורות או לא, בכל מקרה נגיע לעבודה כי חייבים לסיים את הסטאז’ אחרת כל מה שלמדנו וכל העבודה שלנו בשנים האחרונות הייתה לחינם”.

 

 

 

 

Share This:

כתיבת תגובה

Top