להציל את הטיטניק השוקעת / ד”ר רחל אדטו

ד”ר רחל אדטו, שהייתה בעבר הלא רחוק יו”ר שדולת הבריאות בכנסת, סמנכ”ל ביה”ח שערי צדק וסגנית מנהל ביה”ח הדסה, אומרת שהמשבר בהדסה הוא הסימן הראשון לקריסתה של מערכת הבריאות הציבורית כולה.

ד"ר רחל אדטו (צילום: רמי זרנגר)
ד”ר רחל אדטו (צילום: רמי זרנגר)

בית החולים הדסה נחשב עד לא מזמן כספינת הדגל של הרפואה בישראל. חולים מכל העולם צבאו על פתחו על מנת למצוא מזור למחלתם. בשנים בהם איראן היתה ידידה של מדינת ישראל, הגיעו מדי יום חולים לבית החולים. דווקא בשל כך, המשבר הנוכחי ותהליך השקיעה של הדסה מלווה בחשש כי קיימת אפשרות (תיאורטית אמנם) כי ביה”ח יסגור את שעריו, מעצימים את המשבר לא רק בקרב 6000 העובדים כי אם גם בעיני כל מי שעתיד הרפואה הציבורית חשוב בעיניו.

העיר ירושלים התברכה בשני בתי חולים מפוארים, הדסה ושערי צדק. שני בתי החולים אינם ממשלתיים ואינם בבעלות קופת חולים כי אם שייכים לעמותות פרטיות. המשמעות הינה כי מדינת ישראל לא השקיעה ב- 65   שנים אחרונות,   כסף כלשהו במערכת הבריאות הציבורית בירושלים. שני בתי החולים הם האחראים לתשלום המשכורות לעובדים, לפיתוח ובינוי, זאת בניגוד לכל בתי החולים האחרים בהם המדינה או קופת חולים מעבירות  מדי חודש את  הכסף הנדרש.

גורמים שונים הביאו את הדסה למשבר הנוכחי ולא כאן המקום לפרט אולם הפיכת השר”פ  (שרותי הרפואה הפרטית) לסיבה המרכזית אשר הביאה את בית החולים למשבר הינה פופוליסטית ובוודאי אינה משקפת את המציאות. הדיון הציבורי על השר”פ ראוי שייעשה אולם אין זה הזמן ואין זה המקום.

הזכות לבריאות הינה זכות יסוד של כל אזרח ואזרח במדינת ישראל. זכות יסוד זאת מחייבת את המדינה להתערב במשבר הנוכחי ולהעביר כספים לבית החולים. בהנחה שלא יועבר הכסף להצלת בית החולים והמוסד יסגור שעריו, לאן יועברו 1,100 החולים, היולדות ושאר תושבי ירושלים הנזקקים לשירותי בית החולים?  הרי לא יעלה על הדעת להעביר את החולים מחוץ לעיר. מכאן משתמע כי במקרה התיאורטי  בו יסגרו שערי הדסה, יהיה על המדינה לקבל אחריות על מתן שירותי בריאות לתושבי העיר.

לאור האמור, ברור לחלוטין כי משרד האוצר חייב להעביר כסף בהקדם לבית החולים על מנת לאפשר המשך פעילותו הסדירה. עם זאת, מן הצדק לדרוש במקביל התייעלות ושינויים בהדסה כדי למנוע מצב בו למרות העברת הכספים, תמצא הדסה במצב דומה תוך מספר חדשים. הדרך לעשות זאת ידועה היטב להנהלת בית החולים, לרופאים ולעובדים, לנשות הדסה ומשרד האוצר. רק שיתוף פעולה בין גורמים אלו יכול להביא לפתרון המשבר הקריטי ויפה שעה אחת קודם.

יש להניח כי הפתרון ימצא בתום משחקי “הורדת הידיים”,   אולם המשבר בהדסה יכול להיות הסימן הראשון לקריסתה של מערכת הבריאות הציבורית במדינה ומכאן החשיבות בטיפול יסודי, עניני ומהיר.

Share This:

כתיבת תגובה

Top