פוליטיקה מחוץ לתחום: על דו-הקיום בין ערבים ליהודים במערכת הבריאות

ד"וח שהוצג היום בכנסת ביקש לברר מה גורם לדו-קיום במערכת הבריאות בין ערבים ליהודים וגילה את אחת הסיבות העיקריות: בבריאות, הפוליטיקה בחוץ

Share This:

כבר שנים שצמד המילים "דו-קיום" ביחסים בין ערבים ליהודים סובל מזילות והזנחה. לאנשים נמאס להתייפייף ולדבר על דו-קיום כשבכל שנתיים יש מלחמה וכשהשיח החברתי הופך אלים וקיצוני יותר ויותר, בעיקר מאז שצצו להן הרשתות ה"חברתיות".

בבתי החולים המלחמות הן אחרות. נאבקים במחלות, בזיהומים ולא בעמים (shutterstock)

מה זה דו-קיום? תמונה נחמדה של יהודי לוחץ יד לערבי בעיר העתיקה בעכו, כשמישהו מחו"ל מגיע לבקר? ממש לא. דו-קיום, כמו כל דבר בחיים, מונע בעיקר מאינטרסים ולא מיוזמות מלאכותיות למיניהן.

כשאנשים חיים יחד ומוצאים את עצמם באותה משמרת, עם אותם תנאים ואותה מטרה בסוף היום – הם נאלצים להכיר זה בזה, הם נאלצים לחשב מסלול מחדש בכל הקשור לתבניות שהוטמעו בראש שלהם לגבי איך כל אדם צריך להיות, על פי ההשתייכות שלו למגזר כזה או אחר.

כך זה בא לידי ביטוי למשל בצבא, כאשר חילונים פוגשים לראשונה דתיים וכך זה בא לידי ביטוי בשרות ציבורי מסוג אחר לגמרי – מערכת הבריאות הציבורית.

יהודים וערבים העובדים יחד נאלצים לחשוב אחרת זה על זה – כשהם מתנסים בחוויות משותפות ובמטרת-על גבוהה מהרבה מזו שמכתיבה בדרך כלל את ההתנהגות במרחב הציבורי – הצלת חיים ושמירה על קדושתם.

צפו בסרטון שבו מסבירה ד"ר מורית בארי, מנהלת ביה"ח אלי"ן בירושלים – איך אפשר ללמוד ממערכת הבריאות, על שילוב ערבים ודו-קיום (צילום: המרכז הרפורמי לדת ומדינה)

הפרדה מוחלטת בכל תחומי החיים, למעט בבריאות

במרכז הרפורמי לדת ומדינה החליטו לקחת את הנושא של דו-קיום צעד אחד קדימה ולנסות ללמוד את "סוד הקסם" של דו-הקיום הסורר בין יהודים וערבים במערכת הבריאות.

"המערכת היחידה במשק שבה מתקיימים חיים משותפים", נועה סתת (צילום: יח"צ)

היום (ג) הם מפרסמים בשדולה למאבק בגזענות בכנסת את הדו"ח שלהם על דו-הקיום בין ערבים ליהודים במערכת הבריאות ובפתח הדברים נכתב כך:

"חייהם של יהודים וערבים במדינת ישראל מתנהלים, כמעט בכל התחומים, בהפרדה מוחלטת: מקומות המגורים נפרדים, מערכות החינוך נפרדות, וגם בתחום שבו יכול היה להיווצר מפגש אמיתי – עולם התעסוקה – ההפרדה, על פי רוב, ברורה.

אל מול כל אלה, בולטת מערכת הבריאות הציבורית, בה שוררת מציאות הפוכה לחלוטין: ערבים ויהודים עובדים יחד שעות וימים, במשמרות ובתורנויות ארוכות ומייגעות, בצוות וכאיש אחד".

אחרי ראיונות עם עשרות אנשי מקצוע משני המגזרים הגיעו כותבי הדו"ח למסקנה – מערכת הבריאות היא מקום של שיוויון. אין העדפת חיים של זה על פני האחר וכשעובדים יחד להשגת אותה מטרה, כשחוקי האתיקה שוברים את חוקי הפוליטיקה, יש דו-קיום.

לדברי נועה סתת, מנהלת המרכז הרפורמי לדת ומדינה "תעסוקה היא המפתח לשיוויון ולשותפות בין יהודים לערבים בישראל. לאור ההדרה והאפליה של ערבים בשוק התעסוקה, בחרנו במרכז הרפורמי לדת ומדינה לפרסם דו"ח העוסק דווקא במערכת היחידה במשק שבה מתקיימים חיים משותפים.עשינו זאת כדי להבין איך ניתן לשכפל את ההצלחה של מערכת הבריאות גם בענפים תעסוקה אחרים בישראל. הדו"ח מדגים כי השוויון אינו רק ראוי ואפשרי, אלא הוא אף מחזקת את מערכת הבריאות והופך אותה לטובה יותר. בעוד שאנחנו ממשיכים להיאבק במציאות חשוכה של גזענות ואפליה, יש להתעכב על נקודות האור כדי להתחזק מהן ולהגביר אותן".

ייצוג הערבים במערכת הבריאות – גבוה משיעורם באוכלוסייה

מהד"וח עולה כי במערכת הבריאות הממשלתית עמד שיעור הערבים שנקלטו על 21.71% מכלל הנקלטים באותה שנה – שיעור שהינו אף גבוה במקצת מייצוגם באוכלוסייה.

הערבים מהווים כ כ-11% מכלל הרופאים בישראל. בשנת הלימודים תשע"ה (2015) עמד שיעורם של הערבים בקרב לומדי הרפואה בכלל האוניברסיטאות על 16% : בטכניון היוו הערבים לא פחות מ-38% מלומדי הרפואה;

בתחום הסיעוד, מהווים הערבים 14 אחוזים, ואילו שיעורם בקרב לומדי הסיעוד במוסדות הלימוד השונים עמד על 42%.

בתחום הרוקחות, מהווים הערבים 38% אחוזים מכלל הרוקחים. 43% אחוזים מכלל הסטודנטים לרוקחות בישראל בשנה"ל תשע"ה היו ערבים. באוניברסיטה העברית עמד אחוז הלומדים הערבים בתחום על 48% – כמעט מחצית מכמות הסטודנטים.

אפלייה מתקנת בבריאות – כן או לא?

"יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים", דו-הקיום במחלקה הפנימית בביה"ח כרמל בחיפה (צילום: אלי דדון, ביה"ח כרמל)

באקדמיה כבר הבינו את הפוטנציאל הכלכלי וגם החברתי של שילוב סטודנטים ערבים בעיקר במקצועות הקוסמים להם במערכת הבריאות כמו רפואה, סיעוד ורוקחות והחליטו להקדיש לכך תשומת לב רצינית.

לצורך העניין, הוחלט כי בכל מוסד אקדמי תוקם יחידה לקידום סטודנטים מהמגזר הערבי ובראשה יעמוד איש סגל בכיר אשר יהיה כפוף לרקטור המוסד האקדמי.

פרופ' ריאד אגבריה, הממלא כיום את התפקיד באוניברסיטת בן גוריון ואשר הקים וניהל את בית הספר לרוקחות בו, מספר על מעט מן המקרים שהובאו לפתחו ואשר הצריכו את התערבותו, שנשאה פרי.

לדבריו, ”…למשל, אם סטודנטית עובדת – היא מקבלת מלגה יותר מסטודנטית שלא עובדת, ויש בזה הגיון. אבל אמרנו: הסטודנטית הבדווית גם רוצה לעבוד אלא שההורים לא ייתנו לה וגם המעסיקים לא ייתנו לה! …בשנה שעברה סטודנטית לא עשתה בחינה. היא ביקשה מועד מיוחד. שאלו למה והיא אמרה: ’אח שלי אמר לי לא ללכת לאוניברסיטה'. אז מה היו עושות הוועדות? זורקות אותה, דוחות את הבקשה. מה זאת אומרת אח שלה לא מרשה לה לבוא? לא קיים כזה דבר בצד היהודי, שאח יגיד לאחותו, אל תלכי לאוניברסיטה – והיא לא תלך. אצל הבדווים, אם הוא יגיד לה אל תלכי והיא תלך, הוא ירצח אותה".

לעומת זאת במערכת הבריאות עצמה, בניגוד לאקדמיה, קשה יותר לקבל את הרעיון של יחס מועדף לבני מיעוטים.

פרופ' משה בן-עמי, המשנה לדיקן הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן בגליל, מציין בדו"ח כי הוא אינו רואה מקום להעדפה מתקנת בקבלה ללימודי רפואה.

לדבריו ”…אני חושב שאנשים צריכים להתקבל לפי הכישורים שלהם ולא משנה אם יהיו לי שלושים אחוז מיעוטים, או חמישה אחוזים או עשרה אחוזים. אנשים צריכים להתקבל לפי הכישורים שלהם וכל ההעדפה המתקנת הזאת, אני לא חושב שהיא נכונה, אבל זו דעה אישית שלי…

האם הייתי רוצה שיטפל בי רופא לא טוב בגלל שקיבלו אותו לפקולטה לרפואה כי הוא בא ממושב יהודי באצבע הגליל והחינוך בוודאי פחות מוצלח? האם אני צריך להיות מטופל אצל רופא פחות טוב רק בגלל שהוא גר ביישוב לא טוב?

…אני חושב שהדרישות לכישורים צריכות להיות אותו דבר כי אנחנו צריכים לשמור על סטנדרט גבוה של מקצועיות. זו דעתי. אני תושב ויליד עפולה. למדתי במערכת החינוך של עפולה, שהיא לא מהמזהירות. גם ביישובים כאלה יש אנשים שהם מוכשרים. אז צריך לקבל אותם בלי קשר למקום שממנו הם באים. אבל אם למישהו אין את הכישורים, לא בגלל שהוא לא מוכשר אלא כי לא הייתה לו את ההזדמנות – אנחנו לא יכולים לבדוק את זה. אני חושב שאם רוצים באמת לשנות, זה לא לשנות בשלב של הקבלה לאקדמיה, אלא בשלב של התחלת הלימודים, שם צריך לשנות ולתת הזדמנות שווה.

לא כשהבן אדם עוד ארבע שנים יהיה רופא ויצטרך לטפל באנשים ונגיד: ’טוב, הוא רופא פחות טוב, כי לא נתנו לו הזדמנות בתיכון או בבית הספר היסודי להיות מוכשר'. לזה אני מתכוון. ברמות האלה, של לעשות אנשים רופאים, אני רוצה שהם יהיו הרופאים הכי טובים".

קיראו גם:

בצפון מתים יותר תינוקות. למה מה קרה?

לזה התכוון המשורר

יובל הצילה את חייהם של ארבעה ילדים

 

Share This:

כתיבת תגובה

Top