מהם גורמי הסיכון לאוסטיאופורוזיס?

למרות השם המפוצץ שלה, כמעט אין אישה שלא מכירה את המחלה הזאת, בין אם היא חולה בה או לא. למה? אולי משום ש"לנשים יש יותר סיכוי לחלות בה מאשר בסרטן השד, מחלת לב ואירוע מוחי יחד", ד"ר מרינה שרגורודסקי, אנדוקרינולוגית בכירה – מסבירה

אוסטיאופורוזיס הינה מחלת עצם מטבולית המאופיינת ב"דלדול" העצם, אובדן מסת העצם ובפגיעה במבנה השלד ובחוזקו. לסובלים מאוסטיאופורוזיס יש סיכון מוגבר לשברים ולתמותה כתוצאה מהמחלה.

אחת מכל שתי נשים, ואחד מכל חמישה גברים עם אוסטיאופורוזיס יפתחו שברים במהלך חייהם. הסיכוי של אישה לסבול משבר אוסטיופורוטי גבוה פי שניים מהסיכוי לסבול ממחלת לב, אירוע מוחי וסרטן השד ביחד.

מי בסיכון?

שברים אוסטיופורוטים יכולים להופיע באזורים שונים בגוף, זאת בהתאם לגיל המטופל.

כך, החל מגיל 45 ישנה עלייה בשכיחות השברים בכף היד. לנשים הנמצאות בתקופת המנופאוזה (גיל המעבר) יש סיכוי מוגבר להופעת שברים בעמוד השדרה.

פגיעה במבנה השלד ובחוזקו. אוסטיאופורוזיס (pixabay)

ישנה עלייה משמעותית בסיכוי לשבר בצוואר הירך בקרב נשים, החל מגיל 75. לאנשים שחוו בעבר שבר אוסטיופורוטי יש סיכוי גבוה של פי חמש לחוות בהמשך חייהם שבר נוסף מסוג זה.

מה גורם לאוסטיאופורוזיס?

גורמי הסיכון לאוסטיאופורוזיס מתחלקים לגורמים גנטיים וסביבתיים. נראה כי 70% מגורמי הסיכון הם גורמים גנטיים שעליהם אין לנו שליטה, ואילו 30% הם גורמים סביבתיים.

אחד מהגורמים הגנטיים המשפיעים על הסיכוי להופעת אוסטיאופורוזיס הוא מין המטופל. אוסטיאופורוזיס היא מחלה המאפיינת בעיקר נשים בתקופת המנופאוזה, זאת כתוצאה מירידה בכמות ההורמון אסטרוגן המופרש בגוף.

ההערכות הן כי כיום יש כ-200 מיליון נשים הסובלות מאוסטיאופורוזיס. יש לציין כי גם גברים עשויים לחלות במחלה בגיל מבוגר יותר.

"הסיכוי של אישה לסבול משבר אוסטיופורוטי גבוה פי שניים מהסיכוי לסבול ממחלת לב, אירוע מוחי וסרטן השד ביחד" (shutterstock)

יחד עם זאת, תמותה בקרב גברים שעברו שבר אוסטיופורוטי גבוהה משמעותית ( ב-60% יותר) מאשר בקרב נשים בנות אותו הגיל, עם אותן המחלות ואותה צפיפות העצם.

גורמים גנטיים נוספים המשפיעים על התפתחות אוסטיאופורוזיס הם היסטוריה משפחתית של המחלה ומבנה גוף. כך למשל אנשים עם מבנה גוף קטן, כמו נשים אסייתיות, נמצאים בסיכון גבוה יותר.

בשונה מגורמי סיכון גנטיים, ישנם גורמי סיכון סביבתיים המשפיעים על הסיכוי לחלות באוסטיאופורוזיס, עליהם כן ניתן להשפיע.

כך למשל עישון, צריכה מוגברת של אלכוהול ושתייה מופרזת של משקאות המכילים קפאין, מהווים גורמים להאטה בספיגת הסידן ולעלייה בסיכוי לאוסטיאופורוזיס.

הויטמין הכי חשוב מיוצר כשכולנו בעבודה

מחסור בוויטמין D שתפקידו להגביר את ספיגת הסידן במערכת העיכול, הינו גורם סביבתי נוסף להתפתחות אוסטיאופורוזיס. באופן טבעי, וויטמין D נוצר באור תחת קרני השמש כאשר הייצור המשמעותי ביותר שלו חל בין השעות 17:00-12:00,

מתי בפעם האחרונה יצאתם ל"אמבטיית שמש" באמצע היום? (pixabay)

שעות בהן אנשים רבים נמצאים בעבודה במשרד. מעבר לכך, אנשים רבים נמנעים מחשיפה לשמש עקב חשש מסרטן העור, מהיווצרות מקמטים ומהיפרפגמנטציה. יצוין כי מריחה של קרם הגנה מנטרלת לגמרי את היצירה של וויטמין D בעור.

ישנם מזונות שונים העשירים בוויטמין D כגון שמן דגים, סלמון ,סרדינים, מוצרי חלב וביצים. עם זאת, לא נוכל להגיע לצריכה מספקת של הוויטמין באמצעות תזונה בלבד. ניתן לצרוך את הוויטמין באמצעות תוספי תזונה. סיבה סביבתית נוספת להתפתחות אוסטיאופורוזיס היא מחסור בסידן. מומלץ לצרוך כ-1200 מ"ג של סידן ביום.

אוסטיאופורוזיס היא אחת מהמחלות הבודדות בהן משקל גוף נמוך (BMI פחות מ-19) דווקא מעלה את הסיכוי מ לחלות במחלה ולחוות שברים. מעבר לכך, ישנם גורמים נוספים המעלים את הסיכוי לפתח אוסטיאופורוזיס כגון פעילות יתר של בלוטת התריס, פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס וייצור מוגבר של גלוקוקורטיקואידים בגוף.

ישנם גורמים נוספים המעלים את הסיכוי לחלות באוסטיאופורוזיס ולחוות שברים. לאחרונה מחלת הסוכרת אובחנה כגורם המעלה את סיכוי לחלות במחלה. זאת ועוד, חולי אוסטיאופורוזיס שעברו ניתוחים בריאטריים לצורך הורדה דרסטית במשקל נמצאים בסיכון גבוה להופעת שברים לאחר הניתוח.

איך מונעים? כמו תמיד, תזונה ופעילות גופנית

ניתן לטפל באוסטיאופורוזיס בעזרת טיפול מניעתי ואימונים התורמים להפחתת נפילות בגיל מבוגר. כך למשל הקפדה מגיל צעיר על פעילות גופנית העובדת על התנגדות, מסייעת בשמירה על שיווי המשקל, מחזקת את השרירים, מעכבת את תהליך הירידה בצפיפות העצם ומונעת שברים בטווח הארוך.

פעילות גופנית, חיונית בכל מצב (shutterstock)

מעבר לתזונה נכונה ופעילות גופנית, ישנם טיפולים תרופתיים המסייעים בהתמודדות עם אוסטאופורוזיס.

טיפול ממשפחת הביספוספונטים הוא הטיפול התרופתי נפוץ ביותר. טיפול זה ניתן דרך הפה או בעירוי תוך ורידי. הטיפול באוסטאופורוזיס באמצעות ביספוספונטים הינו לזמן מוגבל. החולים נוטלים אותה במשך כ 10-5 שנים ולאחר מכן מפסיקים את הטיפול לתקופה קצרה, או לחילופין ממשיכים לסוג אחר של טיפול, שלא ניתן דרך הפה.

תרופות נוספות לטיפול באוסטיאופורוזיס הן פרוליה, דנוסומאב , תרופות אלו הוכיחו את יעילותן בהפחתת השברים ובעלייה בצפיפות העצם. פרוליה, דנוסומאב ניתנות פעמיים בשנה בזריקה תת עורית. נראה כי מטופלים רבים הנוטלים פרוליה, דנוסומאב מתמידים בנטילת התרופה. זאת מפני שמדובר בטיפול נח לשימוש הכרוך במעט תופעות לוואי. תרופה נוספת שניתן ליטול היא פורטאו, זוהי תרופה המזרזת את תהליך בניית העצם הניתנת במשך תקופה של שנתיים לכל היותר. מומלץ לחולי אוסטיאופורוזיס להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי אפשרויות הטיפול השונות.

ד"ר מרינה שרגורודסקי,  אנדוקרינולוגית בכירה בבית חולים וולפסון חולון ומרצה בכירה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב

קיראו גם:

לחצן מצוקה: "למה נשים בגיל 74 צריכות לשלם עבור ממוגרפיה?"

מחקר: וירוס מיסתורי אחראי לבעיות הפוריות של כמחצית מהנשים הלא פוריות

מחקר: נשים הן בעלות סיכון כפול משל גברים – ללקות בחרדה

Share This:

כתיבת תגובה

Top