האתגר הבא של ליצמן: הרפורמה בסיעוד

אנחנו לא אמריקאים, אז קשה לנו לתפוס את זה, אבל נסו לדמיין מה זה להזדקק לאשפוז בבית חולים ולא להתאשפז כי אין כסף ואין דבר כזה – קופת חולים. זאת המציאות של חולים סיעודיים בישראל

כבר שנים הוא מנסה לקדם אותה אבל הרפורמה בסיעוד מסרבת להתקדם. אחרי טיפולי השיניים בחינם והרפורמה בבריאות הנפש, שר הבריאות יעקב ליצמן מתכוון להיכנס עכשיו בכל הכח בסוגיה הכל כך כאובה הזאת: ביטוח סיעודי ממלכתי.

שלשום (ד), במסיבת העיתונאים שבה פורסמו החלטות וועדת סל התרופות, היו כל העיניים נשואות (ובצדק) לגורלם של החולים הרבים שחייהם תלויים במידה רבה באותן החלטות – אם להכניס את התרופה לסל, או לא להעדיף אחרת על פניה. את ההצהרה הקצרה שנתן ליצמן בתום דבריו, אחרי הברכות והדיבורים על תקציב הסל, נדמה שכולנו קצת פיספסנו.

אז למען הסדר הטוב הנה היא:

"בהזדמנות זו אני מבקש להדגיש כי רפורמת הסיעוד תבוצע במהלך 2017. בניגוד לכל מי שחושב שנוותר על זה בימים אלה מוקמת וועדה מצומצמת שביחד נקדם את הרפורמה למען שינוי לאומי במערך הסיעוד הציבורי ולעשות צדק חברתי לאוכלוסייה המתבגרת בישראל".

ליצמן מדבר על הרפורמה הזאת כבר משנת 2009, כשנכנס למשרד הבריאות בפעם הראשונה. מאז עברו לא מעט מים בנהר, היו חילופי קדנציות ושוב הוא שר הבריאות ואף על פי שמדובר באיש מעשה, הרפורמה בסיעוד נשארה בינתיים על הנייר, כשהמכשול העיקרי בפניה הוא התנגדותם הנחרצת של אנשי האוצר.

והנה, מגיעה ההכרזה הזאת שהרפורמה לא פחות מ "תבוצע" במהלך השנה הנוכחית.

"רוח המפקד" נתנה אור ירוק למהלך

ההערכות בסביבתו של ליצמן מדברות על כך שכבר בימים או בשבועות הקרובים יחזרו אנשי משרד הבריאות ומשרד האוצר לשולחן המשא ומתן על הרפורמה הזאת והסיבה שזה קורה דווקא עכשיו היא לא מאוד מורכבת:

ליצמן התעקש והעלה את הנושא שוב ושוב, שר האוצר משה כחלון השתכנע שיש צורך ברפורמה, גם נגידת בנק ישראל קרנית פלוג תומכת בהעלאת מס הבריאות לטובת מימון הביטוח הסיעודי הממלכתי ובעיקר, לדברי מקורביו של ליצמן, ראש הממשלה מעורב – "רוח המפקד תומכת במהלך".

אז למה התנגדו באוצר עד עכשיו?

הרפורמה בסיעוד מבקשת למעשה להכניס את הנושא הסיעודי לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולהעביר את הטיפול לקופות החולים, או לרשות ממשלתית שאינה משרד הבריאות.

משמעות הדבר היא שחולים סיעודיים לא יישארו בלי מענה אשפוזי ולא יצטרכו לשלם על המענה הזה את הסכומים האסטרונומיים שמשלמים כיום.

את הרפורמה הזאת יממנו המיסים שלנו. אבל מכיוון שמס הבריאות שלנו מנוצל כיום עד תום ומערכת הבריאות עדיין לא "סוגרת את החודש", מס הבריאות יעלה ב – 0.5%-0.6% באופן דיפרנציאלי. כלומר, בהתאם לגובה ההכנסה.

בחישוב גס, מי שמרוויח סביב ה- 9,000 שקל בחודש, ישלם תוספת של כמה עשרות שקלים למס הבריאות בכל חודש, מי שפחות – פחות, מי שיותר – יותר.

באוצר התנגדו מהסיבה הפשוטה שלא אוהבים שם את מס הבריאות. זה מס "צבוע" כהגדרתם, מס שנוטל מהאוצר את יכולת הניווט של ההכנסות שלו – הוא הולך ישירות למערכת הבריאות.

עבור מי שמנהל תקציב מדינה, לא ייתכן שיהיה מס צבוע לכל תחום. מה עם מס חינוך? מס רווחה? לשיטתם, המדינה היא שצריכה לנתב את הכספים לפי צרכיה, בהתאם לנסיבות הקיימות בכל שנה.

מכיוון שלא מעוניינים שם באוצר גם להמציא תקציב (כמה מיליארדים) יש מאין לרפורמה – מעדיפים שהיא תישאר כמו רפורמות רבות לפניה – במגירה.

אז עכשיו, כש"רוח המפקד תומכת" וליצמן וכחלון מסכימים, זה אמור להיות רק עניין של זמן עד שיקבלו החלטה ליישם את הרפורמה.

יקבלו החלטה, לגבי היישום בפועל – על זה אף אחד לא יכול להתחייב.

למה זה כל כך חשוב?

העדרו של הביטוח הסיעודי ממלכתי בישראל הוא אחד האבסורדים הגדולים שיש כאן, אבסורד שנעלם מעיני הציבור אף על פי שרבים כל כך סובלים ממנו, והתחזיות שמתממשות לנגד עינינו על עלייה בתוחלת החיים רק מאשרות את ההבנה שכנראה, כמעט כל אחד מאיתנו מתמודד או ייאלץ להתמודד עם העניין הזה.

אז למה זה כל כך חשוב באמת?

מה המשמעות של “תשליכני לעת זיקנה?” תן למישהו שלא רוצה לטפל בי, לעשות את זה במשמרות של 16 שעות ביממה (shutterstock)

כי כמו אותם חולים שחשוב לנו לדעת שהם יקבלו את התרופות שלהם ולא יינטשו על ידי המדינה הזאת, שהתהדרה פעם בסוציאליזם שלה – יש עוד אוכלוסייה הולכת וגדלה של חולים סיעודיים.

אותם חולים, בעיקר קשישים, שהכי זקוקים לתשומת הלב החברתית שלנו – מושלכים לעת זקנה ואם מישהו מציע להם פתרון, הוא בדרך כלל מביש וכולל התעללות כלכלית של ממש בבני המשפחות שלהם.

חוק ביטוח בריאות ממלכתי לא כולל בתוכו את הביטוח הסיעודי. למה? כי בשנות ה-90, כשחוקקו אותו, השאירו על ריצפת חדר העריכה את החלק הזה. זה לא נראה אז כל כך חשוב, גם ככה כולם אז מתו צעירים ויפים.

בשנים שחלפו מאז, הרפואה התקדמה מאוד ואנשים רבים שורדים כיום מחלות שבעבר היו הורגות אותם.

הם שורדים, אבל איכות החיים שלהם לא חוזרת לעצמה. שילוב של מצבים רפואיים שונים גורמים להתדרדרות ועוד התדרדרות ואנשים מוצאים עצמם סיעודיים. תלויים לחלוטין בזולת.

מתי ידליקו את האור בקצה המסדרון? (צילום: כרמית ראובן בצלאל)

עד לאותו רגע, קופת החולים שלהם מממנת את כל האשפוזים והבדיקות שלהם בבתי החולים, היא מממנת את התרופות שנמצאות בסל ומספקת גב ביטוחי לאותם אנשים. אבל ברגע שהם חוצים את הקו אל עבר ה"סיעודי" הם מפסיקים להיות הבעיה של קופת החולים ועוברים לתהליך אחר לגמרי.

המדינה צריכה לממן את האשפוז שלהם באמצעות כל מה שהיא קיבלה מהם במשך שנים – מס הבריאות שהם שילמו – אבל כידוע לכולנו, כשהמדינה חייבת לנו משהו, אנחנו לרוב נשארים בידיים ריקות.

כך, נטל האשפוז נוחת על כתפיהם של ילדי הקשיש. גם אם לקשיש אין כסף לממן אשפוז (מה שאמור "לזכות" אותו באשפוז במימון משרד הבריאות) – ילדיו עוברים מבחני הכנסה קשים ואם אפילו לאחד מהם יש רכב או דירה בבעלותו, או בבעלות בן או בת הזוג שלו, הוא נדרש לממן את האשפוז ולשלם מכיסו אלפי שקלים בכל חודש.

אנשים מוצאים את עצמם בחובות ומוכרים את הבתים שלהם כדי לטפל בהוריהם הסיעודיים, אף על פי שאלה – שילמו כל החיים מס בריאות למדינה.

אז על מה בכל זאת יתפשרו כדי שהרפורמה תיושם?

הרפורמה הזאת תתרחש ככל הנראה בהדרגה, כמו הרפורמה לטיפולי שיניים בחינם לילדים, שמתקדמת בכל שנה בעוד שנתון – כיום אנחנו בטיפולים חינם עד גיל 15.

זה אומר שגם אם מחר יחתמו על ההסכמים – זה לא יקרום עור וגידים בין לילה. אחת הבעיות המרכזיות של האשפוז הסיעודי היא שאין מספיק מוסדות אשפוז כאלה ומספר החולים הסיעודיים רק גדל עם השנים.

לכן יידרש לכך זמן והכנת תשתיות, כך שלא ייווצר מצב כמו שנוצר ברפורמה בחינוך – שם לא היו מספיק גנים שיקלטו בחינם את כל ילדי הגן מגיל 3 והיישום בפועל נדחה.

בינתיים, נמשיך לשלם לביטוחים סיעודיים פרטיים ולקבל תמורה קטנה מאוד למס הבריאות של כולנו.

קיראו גם:

מתי ידליקו או האור בקצה המסדרון?

ליצמן לסוכני הביטוח: “שנינו נגד סלינגר”, איך זה קשור אליכם?

תוך מספר שנים יוכפל מספר הקשישים בישראל

 

Share This:

כתיבת תגובה

Top