מה גורם לאדם לרצוח את ילדיו? פסיכיאטרית מסבירה

על פניו, הכי הגיוני ששאלה כזאת תישאר פתוחה. כי איך אפשר להסביר את זה? איך הורה יכול לרצוח את הילד שלו? אבל מתברר שיש הסברים. הם פשוט בלתי נתפסים. ראיון עם מנהלת מחלקה במרכז לבריאות הנפש גהה

נדמה שאין במדינה אדם אחד ששמע על הטרגדיה המזעזעת בירושלים ולא עברה לו השאלה הזאת בראש – איך אפשר לרצוח ילד? איך אפשר לרצוח את הילד שלך?

כשהתקשרתי לד"ר לירון בודינגר, רופאה פסיכיאטרית, חברה באיגוד הפסיכיאטריה בהסתדרות הרפואית ומנהלת מחלקה במרכז לבריאות הנפש גהה, שאלתי אותה בדיוק את זה –

אנחנו שומעים לצערינו מידי פעם על התופעה המזעזעת הזאת. הורה שרוצח את ילדיו אבל האם לאנושות, לפסיכיאטריה, למדע, למישהו – יש בכלל את היכולת להסביר איך זה קורה?

"למרבה הצער, לעיתים אפשר להסביר, אי אפשר אולי להבין, זה קשה לנו בחוויה הרגשית שלנו כהורים וכבני אדם להבין מה בעצם עובר על הורה שמגיע למצב שבו הוא רוצח את הילד שלו, אבל כשאנחנו בעצם מנתחים בדיעבד את המקרים האלה – יש לנו בעצם אפשרות לפעמים להבין את המהלך שהוביל למעשה הזה".

תפיסה מעוותת: רוצחים – לטובת הילד

ההורה "לוקח" את הילד איתו מהעולם האכזר הזה (shutterstock)

"מדובר בתופעה נדירה מאוד. כשמסתכלים על סטטיסטיקות מהעולם, אז רואים שהסטטיסטיקות מאוד משתנות אבל בארץ זה אפילו עוד יותר נדיר. האחוזים הם מאוד מאוד נמוכים בארץ ומדובר בממש סדר גודל של מקרים בודדים בשנה, אבל אולי בגלל זה אנחנו זוכרים כל מקרה ומקרה.

בדרך כלל אנחנו מדברים על סוגים שונים של הפרעות שיכולות לגרום לפגיעה כזו בילד:

בקבוצה הראשונה נמצאים אנשים שבאיזה שהוא אופן מגיעים למצב שבו הרצח של הילד שלהם נחווה בצורה מעוותת כמשהו שנעשה כמעט לטובת הילד. בתוך הקבוצה הזאת ישנם האנשים הדיכאוניים ובתת-קבוצה  של אותם דיכאוניים הן אותן נשים שסובלות מדיכאון אחרי לידה.

אנשים דיכאוניים שתופסים את העולם כמקום שחור ואכזר, מאוד פסימיים, התפיסה שלהם אומרת שאין סיכוי ואין עתיד והכל בעצם רע ובאיזה שהוא אופן הם לוקחים איתם את הילד כדי להציל אותו מאותו עולם אכזר".

כלומר הם רוצים להתאבד, אבל לא רוצים להשאיר את הילד בעדיהם, אז הם לוקחים אותו איתם?

"נכון מאוד. חלקם לא רוצים להשאיר את הילד בעולם שהם חווים כעולם כל כך קשה ובחלק מהמקרים הם חושבים שעל אחת כמה וכמה בעולם הקשה הזה, אי אפשר להשאיר את הילד נטול הגנה הורית, בלי הדמות שתטפל בו.

קבוצה נוספת מתוך קבוצת ההורים שרוצחים את הילד "לטובתו", הם כאלה שהילד שלהם על פי דעתם סובל מאוד וצריך לגאול אותו מיסוריו. למשל, הורים לילדים אוטיסטים או חולים ומדובר פה למעשה שוב, בתת-קבוצה של הורים שחווים את הפגיעה בילד כסוג של הצלה בעצם".

אבל כל הורה בוודאי חושב על זה שהביא את ילדיו לעולם קשה והוא מודאג מעתיד העולם עבור ילדיו, זה לא גורם לאנשים לרצוח את ילדיהם, נכון?

"נכון, אבל ההורים הדיכאוניים חווים מציאות מאוד מעוותת של העולם הזה. הדיכאון הוא לפעמים מה שאנחנו מכנים – דיכאון פסיכוטי שהמציאות בו לא נחווית כמו שהיא, היא נחווית כשחורה יותר, רעה יותר ואכזרית יותר ממה שהיא באמת ולכן, ההחלטה הזאת נעשית במוחו של אדם שלא רואה את המציאות בעיניים אובייקטיביות".

"יש קבוצות נוספות של הורים שעשויים לפגוע בילדם, למשל, אנשים שסובלים מפסיכוזה חמורה שמעוותת את תפיסת המציאות של ההורה. וחשוב כאן לציין שלא מדובר רק בנשים, אלא גם בגברים.

אדם פסיכוטי יכול לחשוב שכל המשפחה רדופה על ידי מישהו, או פשוט לשמוע קולות שמורים לו לרצוח את הילדים.

קיימים מקרים בהם הילד נרצח מתוך התעללות, בדרך כלל התעללות מתמשכת. הם מתעללים בילד ומכה אחת חזקה מידי בסופו של דבר הורגת אותו.

הקבוצה האחרונה היא של אנשים שפועלים מתוך רגשות של זעם ונקמה, בדרך כלל מדובר בהורים שנפרדו וביקשו לנקום בבן או בת הזוג באמצעות הילדים".

נשאלת השאלה – למה הורים שרוצחים את ילדיהם מתוך מחשבה שהם מצילים אותו, או שזה לטובתו – למה הם בוחרים בדרכים כל כך מזעזעות כמו שריפה, טביעה או חנק?

"זאת שאלה מאוד טובה, אף פעם לא חשבתי על זה. אם הייתי צריכה אינטואיטיבית לתת תשובה לזה מתוך חצי ניחוש – הייתי אומרת שהם מחפשים דרך בטוחה. דרך שבאמצעותה הם יוודאו שהילד ימות. המחשבה שהם ימותו והילד יינצל, היא כנראה בלתי נסבלת מבחינתם".

"חלק מהנשים שסובלות מדיכאון אחרי הלידה – חושבות על פגיעה בילד"

"נשים מודות בטיפול שהן חושבות על פגיעה בילד" (shutterstock)

ובכל זאת, דיכאון אחרי לידה היא תופעה די נפוצה, אבל אף אחד לא משער בדמיונו שדיכאון כזה יוביל לרצח. אנחנו משערים שמי שרוצח את ילדיו כנראה סובל ממחלה נפשית קשה

"אכן מדובר בתופעה נפוצה ויש ניסיונות רבים של רשויות הבריאות והרווחה לאתר את הסימנים המקדימים לדיכאון מן הסוג הזה, אבל אני לא חושבת שהניסיונות הללו מספיקים. חייבים להעלות את המודעות, להוריד את הסטיגמה ולטפל בזה יותר.

ועדיין, הפער בין המצב של הופעת דיכאון אחרי לידה ובין להגיע למצב של פגיעה בתינוק – הוא פער מאוד גדול. דיכאון אחרי לידה זאת תופעה מאוד שכיחה ורצח ילד היא תופעה מאוד נדירה.

ולכן, השאלה היא לא איך לאתר רק את מי שסובלת מדיכאון אחרי לידה, השאלה היא איך לאתר מתוך אותן נשים – את מי שמסוגלת להגיע לפגיעה בילד".

יש תסמינים? סימני אזהרה. משהו?

"מאוד קשה לאתר את הקבוצה הזאת כי היא קטנה מאוד, רוב הנשים שסובלות מדיכאון אחרי הלידה מודות בטיפול שהן חושבות לפעמים על פגיעה בילד. אבל הפער בין המחשבה למעשה הוא גדול מאוד. הרבה פעמים נשים פשוט חושבות על מצב שחלילה הילד עלול להיפגע מהן. חלילה אאבד שליטה ואפגע בילד.

הקבוצה שבאמת מגיעה למצב של פגיעה בילד היא מאוד קטנה וכאמור מאוד קשה לאתר אותה, כי גם אם האישה נמצאת בטיפול – מחשבות על פגיעה בילד הן מהוות טאבו חברתי כל כך גדול, שלא פעם הן חוששות ומתביישות לספר על כך".

אז אין סימני אזהרה? אפילו בטיפול?

"הרבה פעמים אני שומעת את המשפט הזה – היו סימני אזהרה. סימני אזהרה למה? יש סימנים לדיכאון ואנשים בדיעבד אומרים שהם באמת ראו שקשה לה ושהיא סובלת מדיכאון, אבל סימנים לכוונה לרצוח – לא תמיד יש. כי זה הרבה פעמים נורא מוסתר. זה תוכן שמאוד קשה לחשוף אותו. לפעמים זה עולה בפגישה פסיכיאטרית, אבל זה דורש אמון רב בין המטפל למטופל, אבל לעיתים זה לא עולה, כי מדובר בהחלטה אימפולסיבית, לא אימפולסיבית ברמה של מהרגע להרגע, כי רצח מצריך רמה מסויימת של תכנון – אבל זה בהחלט יכול להיות תכנון של תוך יום. ואז אי אפשר לאתר את זה כי ההחלטה וההוצאה אל הפועל קרובות מאוד זו לזו".

אם אבקש ממך בכל זאת לציין איזה שהם סימני אזהרה מקדימים?

"אז אני אגיד שסימני האזהרה הם קודם כל דיכאון עמוק אצל אמהות, כאשר הסיכון גדל ככל שהן קרובות יותר ללידה. הדבר הכי חשוב הוא שהאם תגיע בהקדם לטיפול וכשאני אומרת טיפול, אני לא מתכוונת להגיע לרופא המשפחה או לפגישה טיפולית אחת ולקבל כדור, אלא באמת לקבל טיפול רב מערכתי – לגייס מערכת תמיכה משפחתית חזקה, לנסות לשלב גם טיפול תרופתי וגם טיפול פסיכולוגי, לערב כמה שיותר את גורמי הרווחה שיספקו תמיכה, גם בדברים ממש טכניים, לעשות הכל כדי למנוע את המקרים האלה. חשוב לציין שטיפול מוקדם גם משפר את תהליך ההתקשרות בין האם לנולד".

יכול להיות שההבדל בין אישה שחושבת על פגיעה בילד ובין אישה שרוצחת אותו – הוא העדר תמיכה מהבית? 

" אי אפשר להצביע על גורם אחד ולהגיד – זה הגורם שידחוף את האישה לרצוח את הילד. זה נכון שאפשר להגיד, אוקיי, ברגע שיש תמיכה או אין תמיכה, זה מה שיעשה את ההבדל, ברגע שיש תרופה או אין תרופה זה מה שישנה, אבל בפועל אי אפשר לצפות את זה. בסופו של דבר, מי שמקבל את הטיפול הכוללני, הסיכוי שהוא יעשה את זה – יורד מאוד".

ממה שאת יודעת, התופעה הזאת של הורים שרוצחים את ילדיהם היא חדשה? שייכת לדור שלנו? או התקיימה גם בעבר?

"זה בטוח היה קיים גם בעבר, אבל לא ידוע לי על מחקר או סטטיסטיקה בנושא. אני לא חושבת שזאת תופעה חדשה. מצד אחד, בעבר, אולי היו מגדלים את הילדים בחמולות, עם הרבה אנשים ותמיכה מסביב, אבל מנגד, כיום, אמצעי הטיפול השתפרו לאין שיעור".

 

קיראו עוד:

אבא סובל מדיכאון אחרי לידה: “שום סופת הורמונים לא חיכתה לי”

הרפורמה בבריאות הנפש: “אין טיפול נפשי -אנשים מדורדרים לאבחון פסיכיאטרי”

החורף מדכא? תזונה יכולה לשנות את המצב

 

 

 

 

 

 

Share This:

כתיבת תגובה

Top