מעקב הבטחות: הסל לא יגדל לנצח, הרופאים לא יישרו קו

האם באמת ינהלו משא ומתן עם הרופאים על הרפורמה החדשה? האם תקציב הסל לא יחזור למצבו העגום? אם תשאלו כל גורם שהיה מעורב במאבק הרופאים של 2011 הוא ידקלם לכם משפט אחד, המסר העיקרי של הקמפיין: "מערכת הבריאות הצבורית קורסת". לא – "תנו לנו לעסוק בפרקטיקה פרטית". אז עכשיו מערכת הבריאות הציבורית עומדת לפני רפורמה שיכולה ממש לשנות את פניה. אבל האם היא תצליח? אז למה הרופאים לא קופצים על ההזדמנות להציל את מערכת הבריאות הקורסת? / טור אישי

הבטחה אחת כבר קויימה - תקציב הסל יעלה (צילום: כרמית ראובן בצלאל, ארכיון)
הבטחה אחת כבר קויימה – תקציב הסל יעלה (צילום: כרמית ראובן בצלאל, ארכיון)

עכשיו, אחרי שהקונפטי נחת על הריצפה, בקבוקי השמפניה בפח המחזור ובכירי משרדי הבריאות והאוצר סיימו להתראיין בכל מקום אפשרי, הגיע הזמן לפתוח את המקרר ולבדוק מה נשאר מעוגת יום ההולדת של שתי הרפורמות החשובות במערכת הבריאות.

מצד אחד – סל התרופות מקבל חיזוק משמעותי. לא עוד 50 או 100 מיליון שקלים, אלא 250 מיליון והסל יעמוד על תקציב של 550 מיליון שקלים. יפה. באמת יפה. שר הבריאות ליצמן הבטיח שאנשי האוצר לא יצליחו להוריד אותו מעץ "החזרת התרופות מצילות החיים לשב"נים" עבור נזיד עדשים ושתוספת קטנה מידי לסל התרופות  -לא תעבור אצלו. והנה הוא מקיים.

אבל רגע, מה יקרה כעבור 3 שנים? תקציב הסל יהפוך שוב לדלעת?

בעקבות החלטה שעברה בשנת 2010, תקציב סל התרופות (או ליתר דיוק: התוספת השנתית לסל הבריאות, לא התקציב כולו, העומד על מיליארדים) מתעדכן אחת לשלוש שנים. זה תקציב תלת-שנתי.

זה אומר שאם מחליטים שהתקציב הזה יהיה 300 מיליון שקל, זה תקף לשלוש השנים הבאות. ומה עם התוספת הנוכחית? האם גם היא תתפוגג לה אחרי 3 שנים?

התשובה היא לא. משרדי האוצר והבריאות החליטו שזאת תהיה תוספת קבועה למשך 5 שנים, כלומר לעוד שנתיים נוספות.

אבל מה יהיה אז? בעוד חמש שנים? האם ליצמן עדיין יישב בכיסא שר הבריאות? ומי שיחליף אותו, ימשיך את דרכו? ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה- אומרת שלא.  תקציב סל התרופות יגדל למשך תקופה מבורכת וזה בהחלט הרבה יותר ממה שעשו קודמיו של ליצמן בתפקיד, אבל זאת לא רפורמה לנצח.

שר הבריאות ליצמן, ומנכ"ל משרד הבריאות בר סימן טוב  (צילום: לירון וייס, ארכיון)
שר הבריאות ליצמן, ומנכ"ל משרד הבריאות בר סימן טוב (צילום: לירון וייס, ארכיון)

"עבודת מטה" – תרגום: לא במשא ומתן עם הרופאים

שר הבריאות ליצמן, שר האוצר כחלון ומנכ"ל משרד הבריאות יודעים מול מי הם עומדים. ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) מעולם לא הרפתה ידיה כשהוצע לשנות לרעה את התנאים של רופאיה הבכירים והיא לא מתכוונת להתחיל עכשיו.

כבר בימים אלה משחרר יו"ר ההסתדרות הרפואית מכתבים לכל עבר ובהם הוא מבהיר חד וחלק – הר"י לא תיתן לפגיעה ברופאים להתרחש.

מה גם שלצד הרופאים עומד הסכם הרופאים שנחתם עם המדינה (כשבר סימן טוב היה סגן הממונה על התקציבים באוצר וליצמן היה סגן שר הבריאות) בשנת 2011 – -בהסכם הזה יש סעיף קטן שמבטיח למדינת ישראל שקט תעשייתי משביתות של רופאים במערכת הבריאות, עד שנת 2020.

השקט הזה עלול להתחלף ברעש מחריד שיגרה – אם הסעיפים האחרים בהסכם יופרו, כלומר, אם למשל ינסו לכפות על הרופאים הבכירים עבודה במערכת הציבורית בלי לנהל איתם משא ומתן.

אז ליצמן ובר סימנטוב יודעים מה מצפה להם ולכן הם מדגישים שזה לא יהיה בכפייה, זה יהיה "בכפוף לעבודת מטה שבה יישמעו כל הצדדים", כדבריהם.

מישהו אמר משא ומתן?  בפעם האחרונה שניהלו משא ומתן עם הרופאים זה לקח יותר משנה ועל זה התווספו הפגנות, שביתות, נטישות המוניות של בתי החולים, צעדה לירושלים בשיא החום ושביתת רעב אחת של יו"ר ההסתדרות הרפואית, אידלמן.

לכן המילים "משא ומתן עם הרופאים" די מטרידות את מי שמנוסה בכך. "עבודת מטה" זה כבר נשמע יותר טוב. זה מתבצע במסגרת החמימה של משרד הבריאות, הרופאים מגיעים אליהם, אוכלים כמה ירקות חתוכים (כבר מזמן אין שם בורקסים), משמיעים את טענותיהם ולבסוף תתקבל החלטה. מה היא תהיה? מה שהשר ליצמן יחליט שהיא תהיה.

מנהלי המחלקות לא יוכלו יותר "לרקוד" על שתי החתונות. אתה רוצה להיות מנהל מחלקה בבית חולים ציבורי? הגיוני. זה מביא יופי של קליאנטורה במערכת הפרטית. אבל אם הרפורמה הזאת תעבור – תהיה לך בחירה לעשות – או ציבורית, או פרטית.

זה כמובן לא יחול על מנהלי המחלקות של היום, אלא רק על המחליפים שלהם. מתי הם מתחלפים אתם שואלים?

 יו"ר הר"י, ד"ר לאוניד אידלמן, ארכיון (צילום: כרמית ראובן בצלאל)
יו"ר הר"י, ד"ר לאוניד אידלמן, ארכיון (צילום: כרמית ראובן בצלאל)

שאלה טובה. גם על זה עובדים. לקצוב את הקדנציות של מנהלי בתי החולים ומנהלי המחלקות שלהם, כך שיכול מאוד להיות שבעתיד הלא רחוק יעמדו בראש המחלקות בבתי החולים בישראל אותם רופאים מתמחים ש"שברו את הכלים ולא משחקים" בשנת 2011.

אותם רופאים מתמחים שהיום הם כבר מומחים, אבל עדיין מאוכזבים מהסכם הרופאים ההוא וממי שחתום עליו – ד"ר לאוניד אידלמן. ואידלמן עצמו כבר שבע מלחממות פנימיות, לכן משא ומתן עם הרופאים סביר מאוד שיתקיים רק ב-2020, בדיונים על הסכם הרופאים הבא.

ליצמן נאבק להציל מערכת קורסת, מה עם הרופאים?

ושוב נחזור ל-2011. הרופאים אז ניהלו קמפיין למופת, עלה גם לא מעט כסף. הקמפיין הציב אותנו, הציבור, במרכז.

הציבור הוא זה שיסבול אם מערכת הבריאות הציבורית תקרוס. וכך הוחלט להמשיך לשדר את המנטרה הזאת – מערכת הבריאות קורסת, אנחנו הרופאים משמשים מבוגר אחראי ודורשים תוספות תקנים ומיטות, לא כסף חלילה, כסף זאת מילה גסה.

אז הנה, עכשיו יש הזדמנות פז לעשות שינוי היסטורי: שר האוצר בעניין, שר הבריאות בעניין, ראש הממשלה לא מתערב. מנהלי מחלקות יעבדו רק במערכת הציבורית למשך תקופת כהונתם המוקצבת כמנהלי מחלקות , הם יקנו לעצמם את השם הטוב בעבודה קשה עבורינו, האזרחים שאין להם כסף לפרטי ובתמורה הם יקבלו שכר של "פולטיימרים".

חולים בבית חולים
ומה יהיה בבתי החולים הציבוריים? הלוואי שהרפורמות יתממשו, לא יזיק להתפלל (shutterstock)

יש היום דוגמא מצויינת לפולטיימר כזה. ד"ר גדעון סער מהמרכז הרפואי סורוקה, שכבר שנים מרוויח את השכר הגבוה ביותר במגזר הציבורי, עבור ההחלטה להישאר רק במערכת הציבורית. הוא מרוויח כמאה אלף שקל בחודש.

יותר מראש הממשלה, יותר ממפקדים בכירים בצבא, יותר משופטים ומהממונה על השכר באוצר, שקבע את המשכורת שלו. למה? כי זה שווה לכולנו שרופאים טובים יישארו במערכת הציבורית. זה טוב לכולם, גם למי שיש לו כסף.

למי זה לא טוב? לרופאים כנראה. כי הם לא עבדו כל כך קשה כל חייהם בשביל להגיע ליעד הנכסף ולהרוויח בו "רק" כסף ציבורי. אז אם משקללים את כל אלה ביחד, סביר להניח שלפחות עד 2020 הרפורמה המבורכת הזאת הזאת כנראה תנוח במסדרון כלשהו והרפואה הציבורית הקורסת שלנו תואיל בטובה לרדת מהעץ ולכבד את הסטטוס קוו – רופאים ימשיכו לבנות את המוניטין שלהם במערכת הציבורית ולעשות את הכסף שלהם בפרטי.

קיראו עוד:

תקציב סל התרופות יוקפא? התשובה היא לא

ליצמן הבטיח שתקציב סל התרופות יעלה? הוא מסוגל

סל התרופות – יחסינו לאן?

מצוקת הרופאים המתמחים: דור שלא ידע את שנת 2011

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Share This:

כתיבת תגובה

Top