"לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" – אלא אם כן אתה מדינת ישראל?

יום העיוור בכנסת הוא יום מצויין להאיר את עינינו לביזוי ההולך ומתמשך של אוכלוסיית העיוורים בישראל. וועדה אחר וועדה גילו שם כיצד זכויותיהם של העיוורים נדחקות הצידה כשכל שיקול אחר קודם להן. בין אם מדובר בויכוח בין הרשויות על אחוזי הנכות של עיוורים, שלא מאפשר להם לקבל את הקיצבאות וההטבות המגיעות להם ובין אם ראשי הערים מחליטים לאפשר לאנשים לחנות על המדרכה ולא לאפשר מעבר לעיוורים

כשמדובר בזכויות נכים פתאום אין אכיפה של החוק (shutterstock)
כשמדובר בזכויות נכים פתאום אין אכיפה של החוק (shutterstock)

היום (ג) מציינים בכנסת את יום העיוור. וכמה נחמד שיש לכל וועדה מה לעשות עם העיוורים האלה ביום המיוחד שלהם? בוועדה לביקורת המדינה דנו באופן שבו הרשויות מנהלות ויכוח על הגב שלהם ומטרטרות אותם מאחת לשניה כדי לקבל את קצבת הנכות, בוועת הפנים דנו באופן שבו העיריות מוצאות לנכון לא לתת קנסות דווקא לאלה שחוסמים את המעבר עבור נכים וחונים על המדרכה ובוועדת הבריאות דנו באפליה כלפי נכים עם כלבי נחייה.

"אנשים נרעדים מהבירוקרטיה שלכם"

הוועדה לביקורת המדינה דנה במצב אבסורדי. במקום שמדינת ישראל תחלק לעיוורים תעודת עיוור אחת, היא מחלקת שתיים. אחת ממשרד הרווחה ואחת מהשרות לעיוור. וכמובן – יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. הרופאים בשרות לעיוור קובעים שאדם עיוור ברמה המזכה אותו ב – X אחוזים, הוא מגיע לביטוח לאומי ושם לא מכירים בזה ושולחים אותו לעוד וועדה רפואית, ועוד אחת ואז גם בחזרה למשרד הרווחה. רוצה את הזכויות שלך? תתחיל לרוץ. אז מה אם אתה עיוור?

אחרי דיון של שעה אמרה נציגת הביטוח הלאומי ש"ישנם  1,100 אנשים שקיבלו אישור לתעודת עיוור ממדינת ישראל, אבל אצלנו לא מגיע להם 100% נכות. כי יש בעיה עם המסמכים".

מהמרכז לשרות לעיוור חלקו עליה: "לא נכון, יש 3,400 עיוורים עם תעודה"

האם מדינת היהודים בכלל מתייחסת לכתוב בספר ויקרא - "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל " ? (sutterstock)
האם מדינת היהודים בכלל מתייחסת לכתוב בספר ויקרא – "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל " ? (sutterstock)

אז הנציגה המיואשת של ביטוח לאומי אמרה: "כל השיח פה רק ממחיש בעיה שלכאורה שני גופים עובדים על אותם קריטריונים אבל אין התאמה בניהם…" יו"ר הוועדה קארין אלהרר (יש עתיד) התחילה לנסות לפתור את הפלונטר- "אין מחלוקת בין שני הגופים שלאנשים האלה מגיעות זכויות. אוקיי? הזכויות קיימות".. אבל אז קטעו אותה ואמרו שדווקא יש ויכוח "יש רופאים שקובעים שהאחוזים שלהם גבוהים יותר, יש רופאים שקובעים שהאחוזים נמוכים יותר. אז שלחנו אותם לעוד וועדה אבל הויכוח בין הרופאים נשאר, אז נותנים תעודה זמנית..".

בני לב , עיוור עם כלב נחייה התעצבן: "אני לא ידעתי בכלל שיש דבר כזה תעודת עיוור זמנית מהשרות לעיוור. תעודת העיוור שלי היא מהתחלה לצמיתות, אני עיוור ממחלה שאין עוררין עליה, זה מדעי. הפרמטרים אולי השתנו, אבל זה אכן מדעי. אי אפשר לשנות את זה ולכן אין מקום לרופאים להתווכח על מידת העיוורון של חולים כמוני, אני יכול להפנות אתכם למחקרים".

ח"כ אייל בן ראובן (המחנה הציוני) אמר – "ברשותך יושבת הראש, אני חושב שאנחנו מדברים פה על המשרדים, אבל אנחנו לא מדברים על האנשים. מדובר פה באנשים שהריצה בין משרד למשרד היא משימה לא פשוטה עבורם. אני לא מתפלא שהמסמכים לא מגיעים. אני אומר לכם שכשאני שומע את המושג 'ביטוח לאומי', אחרי כל הדיונים פה..אנשים נרעדים מהביורוקרטיה שלכם. יש פה בעיה של חוסר אמון, או חוסר הבנה. העיוור הוא האחרון פה בשרשרת הדאגה. צריכה להיות כתובת אחת לאותם אנשים -המרכז לשירות לעיוור, זה לא ייאומן זה דברים שלא צריכים להטריד את העיוורים בכלל, תפתרו את הבעיות ביניכם".

ח"כ אלהרר קבעה לבסוף: "אני כבר מותשת רק מהדיון פה אני לא מדמיינת מה עובר על העיוורים. אני דורשת שתשבו יחד ובתוך שבועיים תגיעו להסכמה כיצד לפתור את העניין הזה, אם אתם צריכים גישור, אני מוכנה להציע לכם את שרותי, אבל תפתרו את זה".

"יש עיריות שמצהירות: אנחנו לא אוכפים חניה על המדרכה"

אה. אתה רוצה לחנות על המדרכה? בסדר גמור, לא נפריע לך (צילום: כרמית ראובן בצלאל)
אה. אתה רוצה לחנות על המדרכה? בסדר גמור, לא נפריע לך (צילום: כרמית ראובן בצלאל)

כמה פעמים חניתם במקום אסור ומיד חטפתם דו"ח, בלי יכולת לשמוע מה יש לכם להגיד, בלי רחמים? כמה פעמים חשבתם לעצמכם שהעירייה לא מפספסת הזדמנות להרוויח עוד כמה שקלים על גב הנהגים טרודי חיפושי החניה המתישים? יפה. אז מתברר שיש יותר מידי מקרים שבהם נהגים חונים על המדרכה ולא מאפשרים מעבר לנכים, עיוורים או אנשים עם עגלות תינוק. איך זה קורה? בדיון בוועדת הפנים התברר היום שיש עיריות שמתוך מדיניות – לא אוכפות את החוק הזה שנועד להסדיר את חופש המעבר של נכים על המדרכה. וזה בלי לדבר על עבודת הפלא של אנשי אגף התברואה ברשויות המקומיות שמוצאים לנכון להניח את הגזם וכל שאר המכשולים שלהם על המדרכה, במקום שבו עיוורים  והולכי רגל אחרים אמורים ללכת.

ומה קורה אם העיוורים חונים ליד הבית שלהם, כפי שמגיע להם בחוק – הם דווקא כן נקנסים. למה? ככה.

משה בר, עיוור אמר בוועדה: "אני רוצה לדעת בשביל מה נותנים לנו תו כיסא? הרי לא מקבלים את התו שלנו, אנחנו צריכים לחנות קרוב למקום המגורים שלנו אבל כל פעם אנחנו חוטפים דוחות. אז אני משלפ את הדוחות כי אני אדם אחראי אבל למה נותנים לנו תו נכה אם לא מקבלים את זה שאנחנו חונים קרוב לבית או בתחנות האוטובוס".

מנכ"ל המרכז לעיוור הגיע במצב רוח טוב, בכל זאת, לא בכל יום כנסת ישראל מכבדת את העיוורים ההתייחסותה לקיומם, הוא אמר: "אני מאמין שעובדי התברואה בעיריות לא קמים בבוקר וחושבים – איפה אני שם מכשלו בפני עיוור. אבל הם לא מודעים והם שמים להם מכשולים, אולי צריך לעבוד על המודעות שלהם".

יו" הוועדה, ח"כ דוד אמסלם (ליכוד):  "אני חושב שבכל רשות צריך לקום מישהו בבוקר שזאת העבודה שלו – לחשוב נגישות. זה לא רק לעיוורים ומוגבלים זה גם לנשים עם עגלות תינוק. לפי תפיסתי המדרכות נועדו להולכי רגל. אבל ישנם פתרונות במקומות מסויימים שיש בהם מצוקת חניה. פשוט מסמנים שמותר לחנות על המדרכה. אם יש שם מישהו שאמור ללכת על המדרכה ויש לו מוגבלות או עגלה עם תינוק, האופציה היחידה של הולכי הרגל היא ללכת על הכביש, זאת סכנת נפשות. המדרכה נועדה להולכי הרגל. אם מישהו רוצה לעשות חניה, שינמיך את המדרכה ויסמן מפרצי חניה" ח"כ אמסלם פנה לנציג משרד הפנים ואמר "אלה ההנחיות שאתם צריכים לתת. מי שמנהל את הרשויות המקומיות זה משרד הפנים – אתם צריכים להנחות אותם. יש רשות שעושה ויש רשות שלא אבל את העיוורים זה לא מעניין באיזו רשות – זאת זכות בסיסית".

"ביוב זה מסריח, נכים פחות מעניינים את המדינה"

"רוצו לפה, לכו לשם", בירוקרטיה עיוורת (shutterstock)
"רוצו לפה, לכו לשם", בירוקרטיה עיוורת (shutterstock)

ח"כ אמסלם הוסיף ואמר "בחוק הביוב יש סנקציה מול ראש העיר. אם יש דליפת ביוב לא מטופלת – ראש העיר עומד לדין פלילי. למה לנכים אין סנקציות בחוק כדי להתמודד עם הרשלנות של ראשי ערים? כי המדינה החליטה שביוב ברחובות זה מסריח, זה לא יפה. אבל הנכים? מה אכפת להם? אני חושב שסוגיית הנכים, המוגבלים והנשים עם העגלות היא סוגייה קריטית".

ליאור שחר , משרד הפנים ניסה לענות, אבל התשובה שלו רק הדגישה את אוזלת היד של המדינה: "השר שם דגש אצלנו על האוכלוסיות החלשות. יש חוקי עזר. אנחנו קבענו נוסח מומלץ לחוק עזר ושם בסעיף 2 כתוב: "רשות תמרור מקומית רשאית לקבוע כדלקמן …" – ח"כ אמסלם קטע אותו: "רשאית? למה רשאית? רשאית זה כלום, הם יכולים להחליט שלא בא להם", ליאור שחר השיב ש "רשאית כי.. רשאית, רשאית זה המון".

אבל ח"כ אמסלם לא הסתפםק בתשובה הזאת: "תתקדם, עזוב, זה צריך לבוא בחקיקה ראשית".

ליאור ענה ש"בסדר תרוצו עם החקיקה, אבל בינתיים, אני מוכן להרים את הכפפה ולקדם את זה מהר יותר מחקיקה. אם יש מקום שהנכים לא קיבלו מענה לגביו אני מוכן איתם ביחד לטפל בזה מול העירייה, חד משמעית" ולגבי החניה על המדרכה אמר: "ייתכן שצריך לחשוב על הכיוון של קנס גבוה יותר לאלה שחונים על המדרכה" ואיבד לחלוטין את ההקשר – העיריות לא אוכפות את החוק ולא נותנות קנס לנהגים, אז איך זה פותר את הבעיה לעיוורים? לא ברור.

אז יופי, דיברו, היו מאוד אמוציונלים ומכילים היום בכנסת. מה ייצא מזה בדיוק? נחכה. עד יום העיוור הבא.

קיראו עוד:

לחצן מצוקה: בעקבות פניית סמאללה – נפתרה בעיית הנגישות ב'מדיטון' חולון

עיוורון: תאים מעיני מתים יכולים להחזיר הראייה

2016: הכנסת אישרה סוף סוף – מוסדות בריאות יונגשו לנכים

סחב אלונקה בצבא, לקה בפיברומיאלגיה ויוכר כנכה צה"ל

 

 

 

 

 

 

 

Share This:

כתיבת תגובה

Top