חשבתי, "שיהיה קרוהן, העיקר שיהיה לזה שם" – לא ידעתי למה פיללתי

להיות חולה זה לא להיט, זה ברור. אבל יש מחלות שהתסמינים שלהן מביכים עד כדי כך שהחולים מתרחקים מרופאים, בדיקות ואבחון מוקדם. כך קרה לורד (ורדי) בכור, עד שהיא אובחנה עם קרוהן ומאותו רגע – היא בחרה בשמחה כדרך חיים. היום, 10 שנים אחרי, היא מספרת את הסיפור מעורר ההשראה שלה ל'סמאללה' וגורמת לנו לרצות לקום מהספה, לאהוב, לחיות ולהקשיב לגוף שלנו

בחרה להיות בשמחה, ורדי בכור עם בעלה רונן ושלושת ילדיהם עומרי, ליבי ורומי בכור (צילום: באדיבות המשפחה)
בחרה להיות בשמחה, ורדי בכור עם בעלה רונן ושלושת ילדיהם: עומרי, ליבי ורומי בכור (צילום: באדיבות המשפחה)

בשנת 2002 התגלה לי אבסס בישבן והתביישתי ללכת לרופא, וההוא תפח ותפח.

לבסוף לא היתה ברירה, היה לי כבר חום גבוה והחולשה בגוף הייתה בלתי אפשרית, ניקזו לי אותו במוקד חירום כשאני צורחת על חיי ושלחו אותי הביתה עם כמויות של אנטיביוטיקה מבלי לומר לי איך זה קרה לי ולמה..

לקחתי את האנטיביוטיקה, אך הפצע לא עבר, החולשה רק החמירה ואני שוכבת שבועות במיטה, ללא תיאבון ומורידה קילוגרמים ממשקלי, הגעתי ל-45 קילו על כל ה-1.68 ס"מ שלי,  בגיל 22.

אחות של פרוקטולוג בכיר שהלכתי אליו הציעה קולונוסקופיה כדי לשלול קרוהן. לא היה לי מושג על מה הם מדברים אך בליבי אמרתי "שיהיה קרוהן.. העיקר שיהיה לזה שם" ולא ידעתי למה פיללתי.

בסיום הבדיקה, התיישבתי מול הרופא והוא בפנים נפולות אמר:" לצערי זה קרוהן.. אנחנו לא יודעים מה הסיבות למחלה הזו. וגם אין תרופה.."  שוק גדול.

הוריי קיבלו את הבשורה בצורה קשה ואני לא יכולתי להכיל את המבטים של חוסר האונים והרחמים וקיבלתי החלטה להיות שמחה. אין לי מושג איך להסביר את זה. לא היה שום דבר משמח בזה.

קמה ועשתה מה שרוב האנשים הבריאים לא עושים. ורדי בטריאטלון (צילום: טלי שיאצו)
קמה ועשתה מה שרוב האנשים הבריאים לא עושים. ורדי רצה כבר שני מרתונים ומתאמנת בקבוצת טריאטלון (צילום: טלי שיאצו)

במשך תקופה של כמעט עשור במהלכה הכרתי את רונן בעלי היקר, והבאתי לעולם 3 ילדים משגעים בדם יזע והרבה דמעות. עישנתי את עצמי לדעת, ובעיקר המשכתי להיות חולה מאוד מאוד.

מבחוץ נראית מאוד רזה אך חייכנית, מעולם לא נתתי לסביבה סיבה לרחם עליי, אבל מבפנים בתוך קירבי מתחוללת מלחמת עולם.

עשרות ניתוחים, אישפוזים, כאבים, שירותים, תרופות, תוספים. כאילו אני חיה חיים נוספים של איזו דמות.

יום אחד, לפני חמש שנים, החלטתי להפסיק לעשן, לא יודעת מהיכן היה לי אומץ לעזוב את "המשענת" הזו, אבל הפסקתי.

במקום לקבל מזור, קיבלתי התקפים בלי סוף, שהובילו לאישפוזים וניתוחים ותרופות כמו סטרואידים.

לראשונה בחיי עליתי במשקל, בהתחלה זה היה נחמד, אבל אחר כך זה הפך מוגזם.

אז התחלתי לרוץ

ידעתי שאני רוצה הריון נוסף, וחששתי שלא אוכל לרוץ בסוף ההריון אז הלכתי ללמוד לשחות.

והצטרפתי לקבוצת טריאתלון שמתאמנת בשעות הבוקר לפני העבודה, וזה התאים לי בתור אימא לשני ילדים ובעלת עסק.

הרמיסיה המיוחלת נכנסה לחיי והיא עדיין כאן, גם בגלל השינוי שהכנסתי לחיינו ואני שומרת עליו באדיקות וגם בזכות תרופה שאני מזריקה לי בבית.

לא חזרתי לעשן ואני משתדלת לאכול בצורה מגוונת ומאוזנת ומתאמנת עדיין באותה קבוצת טריאתלון.

השנה רצתי לראשונה שני מרתונים ואני מסתכלת קדימה.

בליווי אישי של המאמן שלי, הקשבה לגוף וכוח מהמשפחה שלי הוכחתי לעצמי שגם אם  מחלת הקרוהן לפתע תוקפת ברמה כזו או אחרת,  יש לי היום יכולת לנשום עמוק, לצלול את התקופה ולהמשיך.

אני כרגע בעיצומו של התקף, שיגרת חיי לא השתנתה כלל, העבודה על הראש ועל הנפש היא זו שגובה ממני אנרגיה עצומה, אבל אני מאמינה שאצליח שוב.

לכבוד חודש המודעות לחולי IBD , כתבתי את הסיפור שלי, זהו סיפור אחד מבין כ-40,000 אלף חולים שחיים בישראל עם קרוהן וקוליטיס.

HOPE, LOVE, CURE

 ורד ( ורדי) בכור היא הבעלים של בכור ניהול פרויקטים מתקדם.

קיראו גם:

שלא תדעו, אבל חשוב לדעת : קרוהן וקוליטיס "גוג ומגוג במעיים"

חולי קרוהן? פריצת דרך ישראלית: תזונה תרפא אתכם

האם אוכל ללא גלוטן מסוכן למי שאינו חולה צליאק?

חולי סכרת? -הגיע הזמן לשינוי מחשבתי / ד"ר מיכאל ויינפאס

עוד שיטה להפחית לחץ – פרוביוטיקה / ד"ר מיכאל ויינפאס

תנו לי להיכנס לכם לצלחת / ד"ר מיכאל ויינפאס

 

Share This:

4 thoughts on “חשבתי, "שיהיה קרוהן, העיקר שיהיה לזה שם" – לא ידעתי למה פיללתי

כתיבת תגובה

Top