לחצן מצוקה: "התקשרתי לער"ן וניתקו לי בפרצוף"

ע' (שם בדוי) הוא אדם חכם. כשרע לו, הוא לא שומר בבטן, אלא מתקשר לקו החם של ער"ן כדי שיהיה לו עם מי לדבר על זה. הבעיה היא שהמוקד היחיד שמספק סיוע נפשי בחינם 24 שעות ביממה – פשוט מנתקים לו את הטלפון בפרצוף. לדבריו מדובר בהתנכלות לאחר שעשו כתבה על מוקדן שפגע בו. ער"ן בתגובה: "האיש מטריד את המוקדנים ואין באפשרותנו לסייע לו"; משרד הבריאות: "אין דרך לעזור למי שלא מעוניין בטיפול"

מה עושים כשאין עם מי לדבר? (shutterstock)
מה עושים כשאין עם מי לדבר? (shutterstock)

החיים בעידן המודרני מספקים שלל סיבות להשתגע, גם בלי להיות אזרחים של מדינה מוכת טרור, פקקים ו-44 מעלות צלזיוס בצל.

ההתעסקות הבלתי פוסקת בחדשות, בכסף, בדימוי עצמי ובדימוי גוף, מזון האינסטנט, המים המותפלים, אפילו לנשום עמוק כבר אי-אפשר בגלל זיהום אוויר. כשמוסיפים על זה את הרשתות החברתיות והשינוי המתהווה בתהליכי הסוציאליזציה (חיברות) שמלמדים אותנויום יום, שעה שעה, איך להתנהג ואיך לא להתנהג בחברה וקיבלתם מתכון לדיכאון, חרדה או הפרעה נפשית גם בלי מחלת נפש של ממש. גם אם הגנטיקה שלכם מושלמת ואין היסטוריה של מחלות נפשיות.

במצב כזה, חייבים למצוא דרכים בריאות לפרוק עול, להוציא החוצה את כל מה שמטריד ומפריע, כדי לא לאגור בבטן ולפתח מחלות. זאת הסיבה שיש היום כל כך הרבה מוקדי קו-חם לסיוע ותמיכה נפשית בחינם. אבל כשבודקים את זה לעומק מגלים שכל המוקדים הללו למעשה מותאמים לאוכלוסיות ספציפיות: חולי סרטן, משפחות חד-הוריות, בני קהילת הלהט"ב, עולים חדשים ומה לא? וזה נפלא, אבל מה עושה מי שיש לו פשוט מצוקה נפשית בלי להשתייך לקבוצת חולים כזו או אחרת? יש לו את ער"ן. מוקד שמאוייש בידי מתנדבים 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע ומספק אוזן קשבת לכל מי שזקוק לכך.

לכל מי שזקוק? לא בדיוק

לכאן נכנס הסיפור של ע' (שם בדוי) שעבורו, אין אוזן קשבת. לא בדמות חברים, משפחה או אפילו הקו-החם של ער"ן. שם פשוט מנתקים לו את הטלפון בפרצוף כשהוא מתקשר.

האזינו לשיחות הטלפון הקצרות של ע' עם מוקדנית ער"ן:

אז מה גרם למתנדבים העסוקים במלאכת הקודש הזאת לנתק את הטלפון לע'? לדבריו הוא מתקשר בקביעות למוקד של ער"ן, בכל פעם שהוא זקוק לאוזן קשבת. הסיבה פשוטה. ע' לא מאמין בפסיכולוגים או פסיכיאטריים ומעדיף לקבל פשוט אוזן קשבת של מישהו שעושה את זה מתוך שליחות אמיתית ובלי קשר לרקע המקצועי שלו.

עד כאן הכל טוב, הבעיה היא שהשיחות למוקד הפכו בשלב מסויים ללא נעימות לשני הצדדים וזה בלשון המעטה. באחת הפעמים, מוקדן של ער"ן פשוט התפרץ על ע' ואמר לו "אתה מטריד! לך תתאבד!".

"אין לך מצב רוח? טוב, תהיה בריא, ביי" (shutterstock)
"אין לך מצב רוח? טוב, תהיה בריא, ביי" (shutterstock)

ע' הקליט את השיחה והעביר אותה לתכנית 'הכל כלול' בערוץ 10 שעשו על זה כתבה. בהנהלת ער"ן הגיבו אז בתדהמה ובתגובה הרישמית שלהם נמסר שהמילים הללו לא תואמות את עבודת הקודש שהמתנדבים שלהם עושים כל ימות השנה.

ומכיוון שלע' לא היתה כתובת אחרת לפנות אליה עם המצוקה הנפשית שלו, הוא המשיך להתקשר לער"ן, אלא שהפעם האוירה כבר יותר טעונה, מטבע הדברים. בהנהלת ער"ן התקבלה החלטה והיא הועברה לכל המוקדנים – לא לקבל יותר שיחות מ"דין" (השם הבדוי שע' משתמש בו בשיחות עם המוקד)

לא טוב, אז למה להמשיך להתקשר לער"ן?

ע' פנה ללחצן המצוקה של סמאללה: "אני מתקשר לער"ן כשאין לי מצב רוח, אין לי בעיה נפשית. אני לא סובל מסכיזופרניה או מכל בעיה נפשית אחרת, אני פונה אליהם דווקא כי לא מדובר באנשי מקצוע, פסיכולוגים ופסיכיאטרים זה משהו שכל החיים התרחקתי ממנו, אני בחיים לא אלך למקומות האלה, גם אם היו משלמים לי כסף כדי ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר כי זה הזבל של האנושות".

למה אתה מרגיש ככה?

"כי זאת לא עזרה. בשביל לעזור לבן אדם, אתה לא צריך להיות איש מקצוע, אם אתה בן אדם טוב, אתה תעזור. נגיד אם אני מרגיש לא טוב אז אני מתקשר לחבר או לידידה ואז אני מרגיש טוב כי ככה לא צריך להתקשר לאיש מקצוע".

ועכשיו נשאלת השאלה: מה עושים במצב כזה? כשמישהו מעוניין בסיוע למצוקה נפשית אבל לא מדובר באדם חולה והוא אינו משתייך לקבוצה או לאוכלוסיה כלשהי, המספקת תמיכה נפשית. אם הוא לא מתקשר לער"ן, אין לו למי לפנות. הכעסים והתחושות הקשות נאגרים אצלו ואיתם הוא יוצא מהבית, לכביש, לתור בסופר, לרחוב. שם הוא פוגש כל אחד ואחת מכם. בלי פתרון אמיתי למצוקה שלו, האם זאת באמת בעיה רק שלו?

ומה אומרים בער"ן?

"אכן ניתנה הוראה למוקדנים שלא לקבל שיחות מהפונה הזה. הוא מטריד את המוקדנים שלנו באלימות מילולית ועלינו להגן עליהם מפני האלימות הזאת. בנוסף לצערינו אנחנו לא יכולים לסייע לו, אין לנו הכלים הנדרשים לשם כך אבל למרות זאת הצענו לע' סיוע יזום, שזאת פגישה טלפונית עם מתנדב שלנו שיתקשר לסייע לו פעם בשבוע בשעה ייעודה, אבל הוא סירב".

ממשרד הבריאות נמסר ש"כאשר מישהו לא מעוניין בטיפול, אי-אפשר לעזור לו. אפשר להציע לו סיוע דרך קופות החולים או במרפאות בריאות הנפש אבל לא ניתן לכפות עליו סיוע".

 

 

 

 

Share This:

כתיבת תגובה

Top