אלי בין:"לתקצב את מד"א -חשיבות לאומית"

מנכ"ל מד"א, אלי בין, בטור אישי לסמאללה: "אנחנו נותנים הרבה מעבר לטיפול רפואי, אבל המדינה חייבת לתקצב את זה"

ארבע בבוקר. הטלפונים במוקד הלאומי של מד"א לא מפסיקים לצלצל. בעוד רבים מאזרחי ישראל עדיין נמים את שנתם, כוחות מד"א משאירים את המשפחות מתחת לפוך ויוצאים להציל חיים. הפעילות הזו מתרחשת יום-יום, שעה-שעה, בכל מקום בארץ.

אלי בין, מנכ"ל מד"א (יח"צ)
אלי בין, מנכ"ל מד"א (יח"צ)

להיות מנכ"ל מד"א זה בעצם לקחת על עצמך תפקיד שמאחד בתוכו את העשייה החשובה הזו, לצד ניהול כוח אדם המבוסס במידה רבה על מתנדבים- נוער ומבוגרים – שמזכירים לכולנו בכל יום מהי מחוייבות אזרחית, מהי ערבות הדדית  – ובזמן שרובנו עסוקים בעבודת היום יום או בסמארטפונים שלנו ושוכחים לפעמים להכיר מיהו השכן ממול, הם מדגימים איך יכולים החיים להיראות כשאתה מתחייב לעשות למען האחר- בלי תמורה, גם אם זה גוזל זמן רב, משאבים או כוחות נפש.

כשאני מסתכל על כוחות מד"א בפעולה, אני יודע שהצלחנו לעשות כאן דבר אדיר.

מערך מתקדם בכל הארץ, המתבסס על הטכנולוגיות הטובות והמתקדמות בעולם, שאת חלקן המציאו ההייטקיסטים במיוחד בשבילנו, במיוחד בשבילכם

כדי שנוכל להציל את חייהם של הזקוקים לנו בצורה טובה ויעילה יותר.

אני מקשיב למוקדניות במוקדים, מסייעות לאנשים שעולמם חרב עליהם ברגע והם מצויים במצוקה הקשה ביותר שידעו מעולם. אני נרגש מעשייתם של אנשי מד"א, שלא עוצרים רק בבדיקות רפואיות ובהעברת החולה או הנפגע לבית החולים, אלא לפעמים גם בודקים שהוא חי בתנאים ראויים, שיש אוכל במקרר שלו, ושיש לו בית לשוב אליו.

ואם אין? הם לא מחפשים את האשמים בכך, אלא פשוט מוצאים פתרונות.

אם חשבתם שלכוחות מד"א יש רגע אחד דל, טעות בידכם. כאשר כוחותינו אינם מעניקים טיפול ומענה לקריאות, הם עסוקים בתרגולים של מצבים ותרחישים שאני מאחל לכולנו שלא יתרחשו כאן לעולם.

להציל חיים בשגרה זו משימה יחסית 'פשוטה'. כמנכ"ל, מוטלת עלי האחריות להוביל את מד"א למוכנות מלאה ברגע שבו הכל עלול להתהפך, והשגרה תהפוך למשהו שלא הכרנו מעולם. בכאוס הזה, האחריות שלנו כאנשי מד"א היא כפולה- להציל חיים ולשמש כמרגיע הלאומי.

פועלים בכל שעה, מגן דוד אדום (צילום: דוברות מד"א)
פועלים בכל שעה, מגן דוד אדום (צילום: דוברות מד"א)

יש להיות מעודכנים בכל רגע, לסייע גם בפן ההומניטרי וגם בפן הרפואי, לדאוג שכל אזרח מקבל מענה ולהחזיר את החיים למסלולם מהר ככל שניתן. כדי לעשות את זה, אנשי מד"א מתרגלים שוב ושוב תרחישים שונים, ואני סמוך ובטוח כי כוחות מד"א יידעו לעשות את הנדרש מהם גם במצבים קשים.

יש מחיר להצלת חיים

עובדי ומתנדבי מד"א משלמים בשעות פעילות ארוכות ולא שגרתיות, בהתמודדות עם מראות לא פשוטים, ולרוב, בשעות קשות כשכל אחד רוצה להיות בסמוך לבני משפחתו, כוחות מד"א נמצאים בחוץ, עובדים.

כך היה במלחמת לבנון השנייה ובימי אסון הכרמל, כך קורה בכל פעם שמתקפת טילים מאיימת על גזרת הדרום, כך קורה בעתות טרור קשות וכך גם כאשר תנאי מזג אוויר בלתי אפשריים שוררים באזורנו, כפי שאירע אך לפני חודש. לכן, בכל פעם שאני מודה לאנשי מד"א על פועלם החיוני והחשוב, אני לא שוכח להודות גם לבני המשפחה שלהם, על הסבלנות, על העורף האיתן שהם מעניקים לנו ועל הכוחות הרבים שהם מעניקים לנו להמשך הפעילות הברוכה.

אחד הדברים המדהימים ביותר במד"א, הוא העובדה שמד"א, למרות היותו ארגון ההצלה הלאומי של ישראל, אינו זוכה לתקציב מהמדינה.

הארגון פועל כמעט לבדו בגיוס תרומות מסביב לעולם, מעניק שירותים רבים בהתנדבות ומאמין שהצלת חיים אינה נמדדת בכסף. כל אזרח במדינת ישראל שסובל מכאבי תופת מבקש באותו הרגע רק דבר אחד: לראות מול עיניו את חלוקיהם הלבנים של כוחות מד"א, שיוכלו לסייע במהירות ובמקצועיות. ממשלת ישראל מאמינה שגם היום, בשנת 2014, כאשר האיומים על מדינת ישראל רבים, ותרחישי החירום האפשריים הולכים וגדלים- מד"א יכול לעמוד ולפעול לבדו, ללא תקציב מממשלת ישראל. אמנם תוכלו לומר שדעתי אינה אובייקטיבית, אולם קשה לי להעלות בדעתי שירות חיוני וחשוב יותר מאשר שירותי ההצלה והחירום שמעניקים צוותי מד"א, ואין לי ספק כי תסכימו איתי שיש חשיבות לאומית לתקצבו כראוי כדי לא לגלות ביום צרה כי היעדר כסף פגע ביכולת להציל את חייכם.

Share This:

6 thoughts on “אלי בין:"לתקצב את מד"א -חשיבות לאומית"

  1. שאלה למנכ"ל הנכבד:
    כמה כסף מתקציב מד"א מוקדש למסתננים?
    האם תרומות למד"א מגיעות אליהם?

    1. שלום איציק ,
      אין תקציב מיועד למסתננים , יש תקציב (שמתקבל מהצלב האדום )ואנו כאגודה (וכבני אדם ) פועלים לסייע לאוכלוסיות קשות יום בשגרה , מד"א עושה זאת בימי החורף הקשים ומסייע לחסרי בית באמצעים שונים וכן מבצע פעולות נוספות של איסוף מזון וסיוע לקשישים ולניצולי שואה ,
      אשמח להיפגש אתך ולספר לך על הפעילות ההומניטרית של מד"א בכל ימות השנה ,
      אלי

  2. שלום למנכ"ל הנכבד.
    כל המשק, כולל הצבא רוצה כסף.
    לפני שאתמוך בדרישתך, אותי מעניין איפה אפשר לראות את ההוצאות של מד"א?
    כמה מרויח עובד בניידת אמבולנס? וכמה מרויח מנהל?
    יש אצלכם שקיפות בנושא?
    בתודה מראש,
    אלי

  3. כדי שמדא ימומן מכספי משלם הציבור אשמח לדעת למה מנהל מרחב צריך שני רכבים, למה אין פיקוח על ההתעמרות הגובלת בעבריינות מצד מנהלים בעובדים שקורעים את התחת שלהם בשטח ומשלמים מחיר יקר בחיים האישיים שלהם, למה אין שיתוף פעולה עם ארגוני הצלה נוספים שהאינטרס המשותף הוא הצלת חיים למען השם, וקצרה היריעה מכשלים נוספים שאמנע מלציין. כשמד"א יתחילו לתת דין וחשבון על כל הכשלים בארגון הבירוקרטי והמסורבל הזה שהמטרה שלו הצלת חיים רק אז הוא יהיה רשאי להיות ממומן ע"י המדינה.

  4. מצטרפת ל"עובד ממורמר" ולאלי המגיב.
    כמתנדבת מורעלת מעל 16 שנה, חורה לי מאוד עניין הכספים המחולקים כתוספות שונות ומשונות לאורך השנים של "מנהל תורן" (שפשוט ישב במשרד והעביר את הזמן) וכל מיני תפקידים מינהליים שכל מטרתם תשלום מיותר של כספים..
    למה פינוי באמבולנס רגיל עולה מעל 600 ש"ח ובנט"ן/אט"ן כ-900 ש"ח (בעיר ללא בי"ח)?! הרי מד"א מבוסס בעיקר על מתנדבים, וברוב הנסיעות ברגיל כמעט אין שימוש בחומרים מתכלים- לאן הולכות כל ההכנסות?
    אני חושבת שמד"א צריכים לעשות קודם כל קיצוצים פנימיים, להראות את כל הדוחות של הוצאות משכורות בכל תחנה והוצאות נוספות, ולאחר שיהיה ברור שמד"א מתנהל כספית ביעילות ובחסכנות ולא בבזבוז אפשר יהיה לדבר על תקציבים.

    ועובד ממורמר- כמה שאתה צודק לגבי שיתוף הפעולה עם ארגונים "מתחרים"- הרי כל הארגונים האלו (חרדים – אם להודות על האמת) מטרתם הצלת חיים ללא קבלת שקל ממד"א, אז למה במד"א כל כך מתנגדים לשיתופם בקריאות- מנתקים אותם מהביפרים, מרחיקים אותם ולא נותנים להם כתובות בטענה טיפשית ביותר של "צנעת הפרט"- אני בטוחה שכל מי שיקירו נמצא במצב מסכן חיים יסכים לקבלת עזרה מוקדמת ככל האפשר גם במחיר אובדן הפרטיות- כי מה שהכי חשוב זה – להציל את החיים.

    אלי בין- אני מקווה שיהיה שינוי מערכתי במד"א כספי והתנהלותי – לטובת כלל האזרחים במדינה.

  5. אני מנהל באחת החברות המובילות במשק ובעבר הלא רחוק התנדבתי במד"א כחובש/נהג. אחרי שהייה של שנתיים בארה"ב רציתי לחזור ולהתנדב. אחרי שלושה חודשים של טלפונים, הודעות, שיחות ובקשות לא חזר אלי אף אחד. יתרה מכך, החשדנות והזלזול שהיו מנת חלקי בפעמים הבודדות שכן הצלחתי לדבר עם מישהו היו מבישים.

    אז אם הארגון לא חפץ בקידום התנדבות הציבור, שכמובה כקבלת כספי ציבור, שלא יתפלא שגם כתבות יחצנות המוצגות כמכתב אישי מרגש לא תעזורנה לשנות דעה. וחבל.

כתיבת תגובה

Top