ניצול שואה מתפתל מכאבים -התור רק לעוד חודשיים

שלמה רונן (83) מאיים להתאבד בימים הקרובים אם לא  יטפלו בכאבי התופת שהוא סובל מהם תקופה ארוכה. יש לו תור למרפאת כאב בעוד חודשיים, אבל בראיון ל'סמאללה' הוא אומר "לא אחזיק מעמד, כל יום הוא בלתי נסבל,  עזרו לי, אני דועך כמו נר ומעדיף את מותי"; בעקבות פניית סמאללה התור הוקדם למחר

שלמה רונן, בן 83 משכונת התקווה בתל-אביב,  לא צריך לחפש במילון ,  הוא יודע בדיוק מה משמעות המילים "סבל" ו"כאב".

"תנו למות או תרפאו אותי" שלמה רונן
"תנו למות או תרפאו אותי" שלמה רונן

את מדורי הגיהנום שעבר בגטו בלזץ הוא כבר הספיק לספור, אבל כעת, הוא סובל כאבי תופת, כל כך כואב לו, שהוא מעדיף למות מלחכות בתור למרפאת כאב. הבעיה היא שבקופת החולים כללית אמרו לו שיש לו תור רק בחודש מארס.

בראיון לסמאללה הוא מספר מה גורם לאדם שהציל עצמו ממוות כל כך הרבה פעמים, לרצות לסיים את החיים.

"לא ישן בלילה, כמה בן אדם יכול לסבול?"

"כנראה הרמתי משהו כבד, ויש לי כאבים בצד שמאל, כאבים איומים. הייתי אתמול בבית החולים תל השומר, בדקה אותי רופאה אורתופדית בכירה ונתנו לי מורפיום להרגעה, קיבלתי 30 מנות מורפיום, מותר לי לקחת 3 ביום ולקחתי כבר 4, אבל אין שוב שינוי הכאב הוא איום אני לא יכול לסבול כאב כזה".

"אני גם חולה סכרת ויש לי לחץ דם ואני חולה לב עשיתי 8 צנתורים וביחד עם הערבוב של כל הכדורים שאני לוקח, מצבי רע מאוד.

נתנו לי זריקה חזקה מאוד בבית החולים שיכולה להקל עלי, אבל שום דבר לא זז, אותם הכאבים אני לא ישן בלילה אני כל כך נואש שאני מבקש למות. הלוואי והייתי הולך לישון ולא קם זה היה הכי טוב בשבילי, אני דועך כמו נר אני במצב רע מאוד, אני מדבר איתך עכשיו במאמץ גדול, אבל בלי טיפול מיידי אני גומר וזהו".

מה אתה עושה בינתיים כדי להתמודד עם הכאב?

"אני מנסה לעזור לעצמי, אני שם בקבוק חם לחמם את המקום וזה טיפה עוזר, אבל זה לא מספיק. הרופאים עושים היום ניסים ונפלאות ואני לא מבין למה אי-אפשר לעזור לי, כל מה שצריך שימצאו את האדם הנכון שיודע מה לעשות ויעזרו לי, אחרת אני מת, תגידי כמה בנאדם יכול לסבול? תנו למות או תבריאו אותי"

דרך הייסורים של שלמה

סיפור התלאות של שלמה מתחיל בפולין. "הייתי בגטו בעיר שלי, בטרמבובלה. כל המשפחה שלי הושמדה במחנה ההשמדה בלזץ, יחד עם עוד 600 אלף יהודים .

אני עצמי נתפסתי פעמיים בניסיונות לברוח. פעם ראשונה כהלכנו את צעדת המוות ומאוד פחדנו להגיע לבלזץ, שם היתה השמדה בגזים ואנחנו ידענו היטב לאיזה גורל מובילים אותנו.

 היו מכניסים למשאית הרבה אנשים והנהג היה פותח את הדיזל וכל הפליטה של הגזים הייתה נכנסת למשאית. זה לקח 20 דקות עד שהם נחנקו, זה מוות נוראי.

כשהלכנו בצעדת המוות דיברנו בפולנית, כדי שהגרמנים לא יבינו, והחלטנו שננסה לברוח כי אין לנו מה להפסיד. כשברחנו, איזה 1,000 איש , הם הרגו את כולם  ואני הצלחתי לברוח וחזרתי לגטו. באקציה השלישית התחבאתי אצל השכן בעליית הגג, אבל הם גילו אותנו והרגו אנשים עוד אנשים".

שלמה מספר שהוא ניצל בזכות טבעת שאימו נתנה לו . כשהתחבא, בעליית הגג, הוא התחבא בתוך ערימת נוצות וכשהתקשה לנשום החליט לחפש לו מקום אחר, אבל אז נתפס בידי שוטר אוקראיני.

"דיברתי על ליבו ושכנעתי אותו לא להסגיר אותי בתמורה לטבעת זהב, אמא שלי נתנה לי אותה כדי שתציל את חיי וזה התגלה כדבר מאוד חכם כיוון שהטבעת אכן הצילה אותי, הוא הניח לי"

אחרי שברחתי ליערות, פגשתי בדרך אזרח פולני והצעתי לו שאעבוד אצלו, הייתי רועה פרות אצלו בלי שהוא יידע שאני יהודי והייתי אצלו עד השחרור בלי שהוא יידע שהוא מסתיר יהודי".

מבדיקת סמאללה עולה שהתור ארוך כל כך, לא רק עבור שלמה, אלא עבור רבים, בשל המחסור ברופאים מומחים ברפואת כאב בבתי החולים. וכך, מי שאין לו טלפון של מישהו, או מי שאין לו היכולת לפנות לעיתונאים, מוסיף להמתין בתור.

מקופת החולים כללית נמסר בתגובה:

קופת החולים פנתה להנהלת בית החולים איכילוב והתור למטופל הוקדם  למחר בבוקר, מאחלים לשלמה רפואה שלמה.

Share This:

כתיבת תגובה

Top