מתי ידליקו או האור בקצה המסדרון?

על חילופי קדנציות, סדרי עדיפויות והבעיה האמיתית של מערכת הבריאות, שמונחת לנו ממש מתחת לאף.

כל שר בממשלות ישראל לדורותיהן בוודאי יודע, סדר עדיפויות הוא דבר חמקמק.

מסדרון המחלקה הפנימית, צילום אילוסטרציה (צילום: כרמית ראובן)
מסדרון המחלקה הפנימית, צילום אילוסטרציה (צילום: כרמית ראובן)

מדינת ישראל שופעת נושאים בוערים לטיפול מידי ופנייה ראשונית לאנשי האוצר זוכה בשליפה מוכנה מראש של המשפט הבא "בסדר, הכל זה חיים ומוות, קח מספר, יש פה מישהו לפניך".

יש תקציב מוגבל לכל דבר ואין ברירה אלא לקבוע, מה בעיניך כשר, הוא הנושא שמוכרחים לטפל בו כבר בקדנציה הנוכחית. מה ילך עם השם שלך הלאה? על מה לא יסלחו לך? האם אתה איש של רפורמות גדולות או של הישרדות פוליטית? האם הרפורמות בכלל נדרשות? האם הן משתלמות? או שמדובר בעבודה סיזיפית של איסוף סרטים אדומים שהבא אחריך בתפקיד יגזור, או חמור מכך, יגנוז? דבר אחד בטוח, אלא אם כן קוראים לך כחלון, מה שלא תבחר – תחטוף.

אז הנה הגיע תורה של שרת הבריאות יעל גרמן.

לפתחה עומדות מוכנות הרפורמות שסגן שר הבריאות הקודם, יעקב ליצמן, הכין – רפורמת טיפולי השיניים חינם לילדים, הרפורמה בבריאות הנפש והרפורמה בביטוח הסיעוד הציבורי.

לגרמן נותר רק להקים וועדה ציבורית שתחפש את המספריים שיגזרו את הסרט.

כל אחת מן הרפורמות הללו חשובה והיסטורית, כל אחת מהן היא ממתק פוליטי בהקשר של עזרה למעמד הביניים ולשכבות החלשות, כל אחת מהן הוקפאה – עם כניסתה של גרמן לתפקיד.

התקציבים להרחבת הרפורמה בשיניים הוקפאו בשכבת הגיל 14, במקום שיתרחבו בכל שנה בעוד שכבת-גיל עד שכל ילדי ישראל, עד גיל 18, יקבלו טיפולי שיניים בחינם ויחסכו הוצאות אדירות בהמשך חייהם כבוגרים בעלי שיניים חולות.

בדיונים על התקציב, השרה לא טרחה לדרוש את התקציבים הללו, שנלקחו בחלקם מתקציב התוספת השנתית לסל התרופות והסכימה לקבל את אותם 300 מיליון לסל, כי כבר הסתדרו עם זה בעבר, אז למה לא בעצם?

מערכת בריאות הנפש כבר שנים מדשדשת במקום מבחינה תקציבית, בקדנציה הקודמת הוחלט סוף סוף להשקיע בה וגם בפתרון נפשי לכלל האוכלוסייה בישראל במסגרת קופות החולים, אבל למטופלי במערכת הזאת אין פייסבוק והם לא יכולים לצעוק, אז העניין נשאר במחוזות החשוכים שבהם התרגל לשהות.

והרפורמה בסיעוד? אחת הפגיעות הקשות בכיסו של מעמד הביניים נובעת מהעדר הסדרה של הביטוח הסיעודי הציבורי. כיום, מבחני הכנסה קשים מביאים לכך שרק מי שבאמת אין לו, מקבל אשפוז סיעודי מלא מהמדינה. מי שיש לו הרבה יותר מכך, יכול לטפל בהוריו המזדקנים באופן פרטי, ואילו מעמד הביניים נופל בין הכיסאות ומשלם מכיסו עשרות אלפי שקלים, רק כדי שהקשישים שלו יקבלו טיפול מזעזע ברובו, במוסדות סיעודיים כושלים.

הרפורמה בסיעוד ביקשה להעביר את האחריות לקופות החולים ולממן את זה באמצעות העלאה דיפרנציאלית של מס הבריאות בחצי אחוז. באוצר נלחמו ברפורמה הזאת, שם לא מעוניינים בהעלאת מיסים ובעיקר לא תומכים בהעלאת מיסים "צבועים" כמו מס הבריאות שהכנסותיו הן קודש לטיפול במערכת הבריאות. במובן הזה, נשמו לרווחה רחוב קפלן בירושלים, כשהתחלפו הקדנציות וגרמן נטשה את הרפורמה הזאת ואת כל הקשור לטיפול בקשישים לצורך העניין.

זה לא אומר חלילה שגרמן לא עושה כלום במשרד הבריאות, זה רק אומר שיש לה סדר עדיפויות אחר.

יש דברים אחרים שהיא מעדיפה לאמץ קודם. למשל המצלות וועדת מור יוסף לפריון והולדה (אותן המלצות שמאפשרות לזוגות הומוסקסואליים לפנות לפונדקאות בארץ) שהמתינו על שולחנה כמעט שנה, עד שהחליטה שעכשיו זה הזמן הנכון לאמץ אותן.

55 מיליון שקלים בשנה הופנו למאמץ למניעת מקרי אובדנות, 750 מיליון שקלים הועברו לקופות החולים, אותם 750 מיליון שבכל מקרה היו צריכים לעבור, במסגרת הסכמי הייצוב של הקופות ואבוי לכולנו אם לא היו מועברים.

והדובדבן שבקצפת – וועדת גרמן. הוועדה שהוקמה כדי לחזק את הרפואה הציבורית בישראל. חברי הוועדה פועלים במרץ כדי למסור לשרה גרמן המלצות כבר בחודש מארס הקרוב.

מה בוועדת גרמן? שאלת השאלות: שר"פ – כן או לא

באופן תקדימי יושבים בוועדה הזאת אנשי אגף התקציבים באוצר לצד נציגי ארגונים חברתיים ונלחמים יחד בהכנסתם של שרותי הרפואה הפרטיים (שר"פ) לבתי החולים הציבוריים.

הארגונים החברתיים חוששים מפני אותה "רפואה לעשירים ורפואה לעניים" מאיימת. פקידי האוצר חוששים מההשלכות העתידיות של זה על תקציב המדינה.

ככל שתינתן לגיטימציה לקיומן של פרוצדורות רפואיות פרטיות בבתי החולים הציבוריים, כך תגדל תאוותם של הרופאים ושל בתי החולים ובאוצר חוששים ממצבים שבהם בתי החולים יקיימו פרוצדורות רפואיות שלא לצורך, רק כדי לקבל את הכסף עבורן, וההוצאה הלאומית לבריאות תגדל.

הרפואה הפרטית תצמח לממדים מפלצתיים, מדד הבריאות יאמיר, דבר שיגדיל את תמחור השירותים הרפואיים, שכר הרופאים ירקיע שחקים ולא יאפשר למדינה להתמודד מול ההסתדרות הרפואית בהסכמי השכר הקיבוציים.

לכן מבקשים באוצר ובארגונים החברתיים להטיל הגבלות על הרפואה הפרטית, לעצור את צמיחתה על חשבון הרפואה הציבורית.

מנהלי בתי החולים הציבוריים במרכז לעומת זאת, טוענים שהרכבת כבר יצאה מהתחנה ושהרפואה הפרטית כבר הגיעה לאותם ממדים מפלצתיים מדוברים, לכן כל שנותר לעשות הוא להילחם בה בכלים שלה ולאפשר לרופאים לבצע ניתוחים פרטיים במסגרת בית החולים, כך שאלה לא יברחו לחו"ל או לבתי החולים הפרטיים.

שמחת זקנתי

איך שלא נסתכל על זה, הקמת הוועדה היא צעד נבון וחיוני של גרמן, מדובר בעניין חשוב מאוד שייקבע את עתידה של הרפואה בישראל.

אבל ישנו עוד איזה עניין חמור לא פחות, גדול ממדים לא פחות שנראה שמתעלמים ממנו לחלוטין בלשכת שרת הבריאות.

האוכלוסייה מזדקנת, תוחלת החיים עולה וזה אמנם משמח, אבל זה גם מאיים להרוג את מערכת הבריאות.

לא רק דו"חות והצהרות, כל ביקור קצרצר בכל מחלקה פנימית או מחלקת מונשמים בבתי החולים מגלה את התמונה העגומה.

אין מספיק מיטות, אין די כוח אדם רפואי, בכל חדר מוטלים שלושה עד חמישה קשישים גוססים ומחוץ לחדרים, במסדרונות, שוכבים עוד קשישים, לצד בני המשפחות המתהלכים מצידו האחד של המסדרון לצידו האחר, בלחיים מלוחות מדמעות שהתייבשו כבר.

כאילו שההליכה הזאת היא שתביא את הנס המיוחל, היא שתרים את אבא או אמא או סבא או סבתא מהמיטה, היא שתנתק את הקטטר ותחזיר אותם להכרה, לחיים.

הבעיה היא שאם לא יתנו על זה את הדעת, אם לא יחשבו ברצינות מה לעשות וכיצד להתמודד עם הצורך בעוד ועוד מיטות, רופאים, אחיות, מגדלי אשפוז ותורמים, אז כל הדיון על הרפואה הציבורית כבר לא ישנה שום דבר, היא תחדל מלהתקיים.

אם לא יושקעו מאמצים אמיתיים למניעת מחלות ולעידוד אורח חיים בריא, שיהפוך את תוחלת החיים העולה מבעיה תקציבית חמורה לבשורה טובה של ממש, כל אחד מאיתנו עלול להגיע לשם, למיטה הזאת שאין ממנה דרך חזרה.

מיטות במסדרון, עד מתי? צילום אילוסטרציה (צילום כרמית ראובן)
מיטות במסדרון, עד מתי? צילום אילוסטרציה (צילום כרמית ראובן)

Share This:

כתיבת תגובה

Top