האם שתיקה היא אות להסכמה / ד"ר רחל אדטו

ד"ר רחל אדטו (צילום: רמי זרנגר)
ד"ר רחל אדטו (צילום: רמי זרנגר)

ח"כ לשעבר, ד"ר רחל אדטו, מזהירה מפני הצעת החוק של ח"כ זהבה גלאון, לפיה מי שלא יחתום על סירוב לתרום את איבריו, ייחשב כמי שהסכים לעשות זאת: "מדרון חלקלק בכל האמור לזכות האדם על גופו"

אין חולק על כי יש להגביר מאמצים על מנת לעודד אנשים לתרום אחר מותם איברים להשתלה. האמרה כי " כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו", הופכת להיות בעלת משמעות אמתית כאשר אדם תורם איבר בעודו חי או לחילופין מביע הסכמתו לתרומת איבריו לאחר מותו.

למרות האמור, הצעת החוק אשר הונחה לאחרונה ומשמעותה כי אדם אשר לא יחתום על סירוב, ייחשב כמי שמסכים לתרום איבריו לאחר מותו, מסוכנת  ומשמשת פתח למדרון חלקלק בכל האמור לזכות האדם על גופו.

הרעיון העומד מאחורי ההצעה חיובי. במצב הקיים כיום, למרות המאמצים המושקעים אין די אברים להשתלה ורשימות הממתינים הולכות ומתארכות. בין היתר ניתן לייחס זאת לתפיסת עולם דתית ולהתנגדות משפחת הנפטר.

הצעת החוק החדשה שהוגשה על ידי  ח"כ זהבה גלאון, משנה לחלוטין את עקרון ההסכמה לתרומת אברים. על פי ההצעה, רואים כל אזרח בוגר מגיל 17, כמסכים לתרום אבריו אלא אם הביע התנגדות מפורשת לכך. ההתנגדות צריכה להיעשות בכתב , בדרך של מילוי טופס המיועד אל המרכז הלאומי לנושא ההשתלות במשרד הבריאות בירושלים.

כידוע, לחלק ניכר מאזרחי מדינת ישראל, השפה העברית אינה שגורה בפיהם ובוודאי אין הם אמונים על מילוי טפסים ושליחתם למשרד הבריאות.  יש להקדים ולשאול כיצד יידעו שמונה מיליון אזרחי מדינת ישראל כי עליהם למלא טופס סירוב.  האם המידע על ברירת המחדל ישלח באמצעות הדואר בדואר הביתה? אם התשובה לכך הינה חיובית, כיצד ניתן לוודא כי כל אזרח מעל גיל 17 אכן קיבל מידע וטופס סירוב?  אנשים משנים כתובת מגורים, מתגוררים בשכירות בכתובת לא קבועה, נמנעים ללכת לקבל דואר רשום, משתהים במתן מענה וסיבות נוספות מדוע משלוח הטופס בדואר לא יעיל. מה יהיה בגורלם של אלו  אשר לא קיבלו הודעה ?  אזרחים השוהים בחו"ל? האם יוקם מרכז מידע לקהל אליו ניתן להתקשר על מנת לקבל טפסי סירוב? נראה לי כי על  פניו, זוהי שאלה רטורית. ברור מאליו כי הצורך ליידע את האזרחים חייב להיות בשפות נוספות למשל אמהרית. רוסית, יידיש וצרפתית. מכל האמור עולה כי היכולת להבטיח ולוודא כי אי קבלת הודעת סירוב, ניתן לראותה כהסכמה, הינה בעייתית. על פניו ברור לחלוטין כי אוכלוסיות שלמות לא תהיינה מודעות  כלל לנושא ולזכות הסירוב.

בהצעת החוק ניתנת אפשרות לאזרחים למלא את הטופס בהגיעם למוסדות ממשלה רשמיים. סעיף זה מעורר דאגה רבה. אנשים בבואם לקבל שירות כלשהו במשרד ממשלתי לא יחתמו על סירוב בשל החשש כי אם יסרבו לתרומת אברים, הדבר עלול להזיק להם בעת קבלת הטיפול הנדרש באותו מוסד ממשלתי.

הרעיון של מתן הסכמה גורף אלא אם הובע סירוב בכתב נדון בעבר בבית משפט עת חברות הסלולר  כמו גם חברות ביטוח ניסו לצרף בשיטה זו אנשים לתוכניות חדשות. בית המשפט לא אימץ שיטה זו של הסכמה כביכול. מכאן ניתן להסיק כי אין מקום להחיל זאת בנושא כה רגיש ורגשי כמו תרומת אברים.

ההתניה הקיימת בהצעת החוק כי המסרב לתרום אבריו לאחר מותו יידחה מיקומו בתור להשתלה במקרה ויזדקק לה למעט במקרים מסוימים, אף עומדת בניגוד לזכות הבסיסית של אדם לבריאות כפי שנקבעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

הצעת חוק זו מסוכנת ואינה חוקתית,  גם אם מטרתה ראויה. מסקנת "ההסכמה מתוך אי ההסכמה",   הינה פטרונית ועלולה לשמש מדרון חלקלק לדברים נוספים. זהו כלי המאפשר למדינה אמצעי  לשליטה מרחוק ונישול אזרחים מזכויות יסוד.

טוב תעשה ועדת השרים לחקיקה באם תעמוד על סכנות אלו בבואה לדון בהצעה.

ד"ר רחל אדטו היא רופאת נשים, ח"כ ויו"ר שדולת הבריאות בכנסת לשעבר

Share This:

כתיבת תגובה

Top