אוסטרליה: נכה התעוררה בבוקר למכונית חדשה – התורם אנונימי

מכונית חדשה יכולה להוות תמריץ לא רע כשנמצאים בעיצומו של הליך שיקום קשה וממושך. עבור ג'סי ברוטון בת ה-27, אשר איבדה את היכולת ללכת במהלך לידת בנה השלישי לפני כחצי שנה, הייתה המכונית החדשה כקרן שמש ביום סגריר, הבעיה היחידה היא שהיא לא יודעת למי לומר תודה משום שהתורם המסתורי מסרב להיחשף

ג'סי ברוטון, אם לשלושה בת 27 מאוסטרליה, נותרה משותקת ברגליה לאחר לידת בנה השלישי, בשל נזק עצבי שנגרם לה במהלך הריונה. המצב החדש שינה את חייה מן הקצה לקצה, היא נאלצה לחזור לגור בבית הוריה עם בעלה מיכאל ובניה –  לוי (6), נאש (2) וקליי בן החצי שנה, ובנוסף היא נאבקת מדי יום כדי ללמוד ללכת שוב במסגרת הליך שיקום קשה, ארוך וכאוב

מחווה יוצאת דופן הצליחה לרומם את רוחה של ג'סי אפילו בימים קשים כאלה – כאשר חזרה הביתה לאחר יציאה משפחתית, היא גילתה כי בחצר הקדמית של ביתה ניצבת מכונית מסוג ניסן "Pathfinder" עטופה בסרט אדום גדול.

המכונית בעלת מערכת השליטה הידנית, הותאמה בדיוק לצרכיה החדשים של ברוטון ובכלל זאת לגודל ההליכון, לכיסא הגלגלים וכן לעגלות ולציוד עבור שלושת בניה הקטנים. "זה היה פשוט מדהים להגיע הביתה ולראות את

"מחמם את הלב לדעת שיש אנשים כאלה בעולם", ג'סי עם בניה קליי ולוי (צילום: סילביה ליבר)
"מחמם את הלב לדעת שיש אנשים כאלה בעולם", ג'סי עם בניה קליי ולוי (צילום: סילביה ליבר)

המכונית חונה שם עם סרט אדום ועם כרטיס ברכה", סיפרה ג'סי לעיתון המקומי   The Sydney Morning Herald , "בכרטיס הביעו תקווה שהמכונית תעזור למשפחתי ותגרום לי לחייך. לא היה שם על הכרטיס ובהתחלה רציתי לגלות ממי קבלתי אותו כדי שאוכל לומר תודה. הצלחתי לאתר באמצעות המסמכים של הרכב את האישה שמכרה אותו אך היא לא הסכימה לגלות לי מי רכש אותו בשמי. בסופו של דבר הבנתי שאותו תורם מעדיף להישאר אנונימי. זה מחמם את הלב כשמגלים שיש אנשים בעולם שמוכנים לתת בסתר מבלי לבקש הכרה. אני מכבדת את הרצון להישאר אנונימי, אני רק רוצה להודות על כך שהתאפשר לי לנהוג שוב ולהרגיש קצת נורמלית שוב. המכונית הישנה שלי הייתה במצב רעוע ולא יכולתי להכניס אליה את כיסא הגלגלים ואת ההליכון שלי, כך שבכל מקרה לא היה טעם לתקן אותה ולהתאים אותה למצבי."

הרופאים לא יודעים אם ג'סי תוכל ללכת שוב ללא עזרים, אבל כמאמנת כושר לשעבר, היא נחושה לעשות זאת. "אני לא משתפרת במהירות שבה הייתי רוצה להשתפר וכרגע אני מסוגלת ללכת עם ההליכון מבלי להתעייף רק מרחקים קצרים", היא משתפת. "אני עדיין לא יכולה להרגיש את הרגליים שלי, אבל אפשר ללכת גם כשאין תחושה וכך יוצרים זיכרון שריר וההליכה הופכת אוטומטית. אז אני משתדלת לעשות כמה שיותר פיזיותרפיה והמטרה הבא שלי היא ללכת עם מקל ולא עם הליכון. אני עדיין בטוחה שאצליח להשתקם לחלוטין אבל עליי להתמודד גם עם מה שאני מסוגלת לעשות כעת. למזלי, משפחתי התומכת, חבריי וגם אותו תורם מסתורי, מסתבר, עוזרים לי ומקלים על ההתמודדות הלא פשוטה."

Share This:

כתיבת תגובה

Top