אלרגיות: מה מסוכן ומה צפוי בעתיד?

מי שאלרגי למזון כלשהו או לכל דבר אחר כבר יודע, צריך לבדוק היטב לפני שמכניסים מזונות מסוימים לגוף. אבל מה מסוכן יותר? מה פחות? מהם הטיפולים שיהיו לזה בעתיד ואיך בכלל מגיעות אלרגיות לעולם? שיחה מרתקת עם מומחה

אלרגיות למזון - פשוט להתרחק. (אילוסטרציה)
אלרגיות למזון – פשוט להתרחק. (אילוסטרציה)

שוב מקרה של מוות מרגישות למזון הגיע לכותרות. הפעם מדובר בלידיה לבושן, תיירת בת 30 מדרום אפריקה שמתה מהר מאוד לאחר שאכלה מאכל עם טחינה, בלי לדעת שהמאכל מכיל שומשום, לו היא רגישה.  בתוך דקות היא איבדה את הכרתה לאחר שלקתה ב"שוק אנפילקטי", תגובה אלרגית קשה הגורמת לקוצר נשימה ונפילת לחץ דם – דבר שהוביל למוות מוחי נשימתי.

לאחרונה שמענו על מחקר חדש שמנסה לייצר חיסון לאלרגיות לאגוזים, אבל זה לא מספיק והרי מדובר בלא מעט בני אדם בעולם, הסובלים מבעיה העלולה להרוג אותם בכל רגע נתון.

שאלנו את פרופ' משנה מנחם רתם, מנהל השרות לאלרגיה אסתמה ואימונולוגיה במרכז הרפואי העמק בעפולה, מקבוצת הכללית-  איך זה יכול להיות שעדיין אין פתרון טיפולי הולם לאלרגיה? מה עם חיסון?

"נעשים ניסיונות לטיפול חיסוני, כפי שהוא מקובל כבר הרבה מאוד שנים להפחתת הרגישות לגורמי סביבה כמו אבק למשל – עובדים על מתן חיסון דרך הפה כדי להפחית את הרגישות במקרים האלה, ניסיונות העבר לתת חיסון בזריקה, התבררו כמאוד מסוכנים ולכן מנסים בשנים האחרונות לנסות להפחית את הרגישות הזאת על ידי טיפול דרך הפה, כלומר מתן של אותם מזונות דרך הפה במינונים קטנים כדי להפחית את הרגישות. המחקרים האלה הם עדיין ניסיוניים יש בהם יותר הצלחה לגבי מזונות כמו חלב או ביצים אבל לגבי מזונות אחרים עדיין יש בעיה", אומר פרופ' משנה רתם ומוסיף "חלק עיקרי מהבעיה במציאת טיפול הן תופעות הלוואי הקשות שהמטופלים מפתחים במהלך מתן החיסונים או הטיפול נגד אלרגיה למזונות מסוימים".

לידיה בדושן, מתה לאחר שאכל טחינה בלי לדעת שטחינה מכילה שומשום
לידיה בדושן, מתה לאחר שאכל טחינה בלי לדעת שטחינה מכילה שומשום

 

להנדס לנו פתרון

"בעתיד מקווים המדענים להנדס חלק מהמזונות הללו כך שתופחת ההשפעה האלרגנית שלהם ובכך יוכלו לגרום בהדרגה להפחתת הרגישות למזון מבלי לגרום לתופעות הלוואי הקשות. זאת אומרת אם את מחפשת איזה התקדמות יכולה להיות בעתיד אז חלק ממה טמון בכך שהחיסונים יהפכו לכאלה המרכיבים לא את המזון עצמו אלא מזון מהונדס, שעבר איזשהו שינוי או מקטעים חלבוניים שלו".

אם חלק מהחיסון הוא שינוי מסוים במזון כך שיפחית את הרגישות למזון ואולי אפילו ממש יחסן אנשים מהאלרגיות הללו, אז למה לא מהנדסים מראש כבר הכל בתעשיית המזון עצמה במקום בתעשיית החיסונים?

"זה מצריך תקציבים גדולים מאוד, לעשות שינויים גנטיים במזונות זה עולה הרבה מאוד כסף ואנחנו גם יודעים שיש בעיה עם מזון מהונדס גנטי כי זה לא מספיק לעשות את השינוי הגנטי של המזון, צריך גם לוודא ולפקח על זה, כך שלא יהיו לזה תופעות לוואי מסוכנות, שלא יקרה שאנחנו מהנדסים גנטית את הבוטנים כדי לנטרל את השפעתם האלרגנית אבל בדרך גורמים לנזקים אחרים למי שאוכלם אותם. אבל את צודקת זה נושא מאוד רחב מאוד מעניין ומאוד חשוב אבל עדיין לא הגענו לשם".

אז מה לעשות בינתיים, עד שיהיה פתרון?

"המסר העיקרי כרגע הוא מאוד חשוב ופשוט: מי שיש לו רגישות אלרגית צריך להיות בעצמו מודע שהוא לא יאכל שום דבר שהוא לא בטוח בו, לא רק דברים שהוא יודע שמסוכנים לו אלא גם דברים שהוא חושד או לא מכיר, במיוחד במהלך טיולים למדינות זרות, שבהן האוכל לא תמיד מוכר.

פרופ' משנה מנחם רתם (צילום: באדיבות ביה"ח העמק)
פרופ' משנה מנחם רתם (צילום: באדיבות ביה"ח העמק)

ועוד דבר חשוב ביותר זה שמי שיוגע שיש לו אלרגיה מסכנת חיים, חשוב מאוד שהוא תמיד יחזיק איתו את מזרק האטיפן לשימוש במקרה הצורך, ייתכן מאוד שזה היה יכול להציל את חייה של אותה תיירת צעירה, לפחות עד שהיא הייתה מגיעה למתקן רפואי. העניין הוא שיש לנו היום את הטיפול שיכול להציל אנשים בדיוק במקרה כזה כמו שקרה לה".

אגב האלרגיות האלה למזון זה משהו שאנחנו יודעים שלא נולדים איתו נכון? זה מתפתח עם הזמן נכון? אז יכול להיות שאנשים לפחות בהתחלה לא מודעים לחומרת האלרגיה שלהם? למשל אנשים שכל החיים שלהם אכלו אגוזים ופתאום זה גרם להם לגירוד, אז הם הפסיקו לאכול אגוזים אבל זה עדיין לא מרתיע אותם עד כדי כך. השאלה היא אם יש איזושהי דרך לדעת מהי דרגת החומרה, איך אפשר להימנע מלהגיע למצבים הנוראיים האלה?

"אין לנו בדיקה שתוכל לנבא מראש את התגובה האלרגית ועוצמתה בחשיפה הבאה אבל את צודקת, מה שקורה זה שהאלרגיה מגיעה בדרך כלל אחרי חשיפה חוזרת לאותו גורם – בין אם מדובר במזון ובין אם מדובר בגורם סביבתי כמו אבק.

הרגישות למזון, אופייני שהיא מתפתחת בגיל הינקות, כשהתינוק נחשף לסוגים שונים של מזון ואז בחשיפה חוזרת בדרך כלל – תבוא לידי ביטוי כבר הרגישות הזאת כאשר אגב, ברוב המזונות מדובר ברגישות חולפת, תלוי באיזה מזון מדובר אם מדובר באגוזים, שומשום או דגים היא ככל הנראה לא תחלוף.

אצל חלק מהאנשים התגובה האלרגנים יכולה לבוא לידי ביטוי בצורת עקצוץ מסוים בגרון אחרי אכילת פירות מסוימים למשל אבל לא בכל המקרים מדובר בתגובה מסכנת חיים.

לגבי הרגישות לגורמי הסביבה כמו אבק הבית, דשאים, עשבים או עצים, זוהי רגישות שמתפתחת למשל לאורך זמן. יש הרבה אנשים במקרים מן הסוג הזה שגרו במקום מסוים, הם לא היו חשופים לאותם גורמים סביבתיים, אבל עם המעבר לאזור אחר הם פתחו את הרגישות הזאת. מישהו שגר באילת ועבר לתל אביב, אז באילת הוא לא היה רגיש ליובש אבל ברגע שהוא עבר לתל אביב הוא פתאום רגיש לקרדיט אבק הבית".

אבל מה גורם לאלרגיות מלכתחילה?

"ההתפתחות של המצב האלרגי כמובן תלויה בגורמים גנטיים, תורשתיים. אבל הביטוי שלה יהיה רק אחרי שתהיה חשיפה לחומרים האלרגנים האלה במהלך החיים. אז הנטייה לפתח את האלרגיה היא קיימת מסיבות גנטיות אבל כאמור היא תבוא לידי ביטוי רק בחשיפה לאותם גורמים. מאוד לא שכיח שמישהו מפתח רגישות למזון בגיל הבגרות אם היא לא הייתה שם קודם לכן".

ומה עם רגישות ללקטוז? זה מגיע בדרך כלל בגילאים יותר מאוחרים לא?

"התופעה של הופעת גזים או כאבי בטן כשלוש שעות לאחר אכילת מוצרי חלב בדרך כלל נובעת מאי-סבילות לסוכר החלב. הלקטוז והיא איננה רגישות אלרגית למוצרי חלב. בדרך כלל מדובר במצב מאוד רגיש שמתפתח לאורך השנים והוא בעצם כתוצאה מחוסר היכולת של המעי לפרק את תוצר החלב בגלל החסר החלקי באנזים שתפקידו לפרק את תוצר החלב.

כאן אין מדובר על רגישות אלרגית אלא על תגובה לא נעימה אך לא מסכנת חיים ושאינה מוגדרת אלרגיה וגם פה יש לנו איך לטפל בזה. אנחנו קוראים לזה אי-סבילות ללקטוז, צריך להדגיש כי כשמדברים על רגישות מדברים על משהו אחר".

"כשליש מהאוכלוסייה הבוגרת מדווח על תגובתיות מסוימת לסוגים שונים של מזון אבל רק כ – 1% מהם מפתחים ממש אלרגיה למזונות, יתר התגובות הן תגובות אחרות. כמו למשל התגובה ללקטוז, או הבחילה והדופק המהיר שיש אחרי שתיית יותר מידי קפה, אבל זאת לא רגישות או אלרגיה לקפה, זאת תגובה פרמקולוגית לקפה, לרעילות שלו.

מי שאכל למשל דג שמכיל היסתמין או יוד עלול לפתח תגובות מסויימות אבל היא לאו דווקא תגובה אלרגית. לכן צריך לברר בכל מצב כזה אם מדובר בתגובה אלרגית  – כי כשאנחנו מדברים על תגובה אלרגית מסכנת חיים אנחנו מדברים על תגובה שמטווחת על ידי מערכת החיסון".

למה יש הבדל ברמות הרגישות בין האלרגיה לאבק ולגורמי סביבה ובין האלרגיות והרגישות למזון?

"בהחלט גם רגישות לגורמי סביבה יכולה לגרום לתגובה מסכנת חיים. מי שרגיש לשערות של כלבים למשל עלול לפתח אסתמה בסביבתם ולסבול וקוצר נשימה. אבל את צודקת, יש השפעה גדולה יותר ברגישות למזון –  אולי משום שהחומרים נכנסים ישירות לדם והספיגה למחזור הדם היא ישירה בניגוד לרגישויות לאבק או שערות בעלי חיים שפוגעים דרך מערכת הנשימה".

אז מה למדנו?

דעו את גופכם, למה אתם רגישים, למה אתם אלרגיים? למה ההורים שלכם אלרגיים? אם אתם אלרגיים למשהו – היזהרו! במיוחד כשאתם בטיול בארצות זרות ואינכם מכירים את מרכיבי המזון. עקבו אחר ההתפתחויות המדעיות, אולי בקרוב חיסונים יעלימו את התופעה מן העולם.

 

Share This:

כתיבת תגובה

Top