"הרופאים ויתרו על אבא שלנו"

מגיר פנחסוב, רק בן 61, היה בראש רשימת ההמתנה להשתלת כבד. אמש הוא נפטר לאחר שלא הצליח להתעורר מההרדמה שניתנה לו. בנו מרק אמר ל'סמאללה' שעות לפני מותו "הרופאים ויתרו עליו, לא נתנו לו התרופה במשך שלושה ימים והמצב שלו התדרדר תוך כמה ימים עד שהוא מת"

כך נראה מגיר פנחסוב רק בשבוע שעבר, התמונה שלו רגעים לפני מותו שמורה במערכת 'סמאללה', לא נפרסם אותה כאן, אבל היא ממחישה לנו ממקור ראשון את ההתדרדרות הקטלנית במצבו (צילום: באדיבות המשפחה)
כך נראה מגיר פנחסוב רק בשבוע שעבר, התמונה שלו רגעים לפני מותו שמורה במערכת 'סמאללה', לא נפרסם אותה כאן, אבל היא ממחישה לנו ממקור ראשון את ההתדרדרות הקטלנית במצבו (צילום: באדיבות המשפחה)

מגיר פנחסוב (61) היה חולה, חולה מאוד. הוא חלה בהפטיטיס C , זאת דלקת קשה של הכבד והכבד שלו כמעט הפסיק לתפקד לגמריי, גם הכליות קרסו, הוא נזקק להשתלה והמתין לכך זמן רב.

אבל בנו של פנחסוב, מרק, אומר ל'סמאללה' שלמרות כל אלה מגיר היה אופטימי, הוא האמין שייצא מהמצב הזה ויחיה. ואכן, כשהיה מאושפז במחלקה פנימית ד בבית החולים איכילוב הוא היה במצב טוב יחסית, הוא תקשר עם הסובבים אותו, דיבר ושמר על מצב רוח טוב. אבל אז משהו השתנה, הוא שוחרר מבית החולים, למרות שנדבק בחיידק מזהם ובמשך כשלושה ימים הוא לא קיבל את התרופה ששמרה אותו חי ומצבו החל להתדרדר בצורה מהירה, עד אשר הוחלט להרדימו, אף על פי שברור שגופו לא מסוגל להתעורר מהרדמה, מה שאכן קרה בסופו של דבר ואמש, סמוך לשעה 22:00 הוא נפטר.

פנחסוב נקבר היום אחר הצהריים ובנו מרק אמר ל'סמאללה' שאין לו ספק שאם היו נותנים לו את התרופה הוא היה יכול חיות עוד תקופה לא מבוטלת, אולי אפילו כמה שנים אם היה נמצא לו תורם, הוא היה יכול להמשיך לשחק עם הנכדים ולאהוב את יקיריו אבל זה לא קרה. במקום זה הוא סבל נורא עד לרגע שבו הורדם ולא קם יותר. וזאת הידיעה היחידה שמנחמת את מרק, שאביו מגיר הפסיק לסבול.

"ביקשתי מאלוהים שאם הוא צריך את אבא למעלה שייקח אותו, אבל אם לא ואם אפשר אז שבבקשה ישאיר לנו אותו", אומר מרק.

 

צפו בשיחה של מרק פנחסוב עם 'סמאללה', שעות ספורות לפני מות אביו

אבא שלך נמצא כאן בעיקר בגלל קריסת הכבד שלו?

מרק פנחסוב מחוץ למחלקה הפנימית באיכילוב (צילום: כרמית ראובן)
מרק פנחסוב מחוץ למחלקה הפנימית באיכילוב (צילום: כרמית ראובן)

אין לו כבד, הוא במקום הראשון בהמתנה להשתלת כבד וכליה ואנחנו מחכים הרבה זמן לתורם. ואנחנו מחכים הרבה זמן אבל המצב שלו התדרדר בגלל שהוא עבר ממחלקה למחלקה

הוא היה בפנימית ד שם טיפלו בו כמו שצריך והוא קיבל שם את כל התרופות, את כל הנוזלים ואת כל היחס של הרופאים וכל האהבה של המשפחה והיה לו כח, היתה לו אמונה שהוא ייצא מהמחלה הזאת.

איזו מחלה?

יש לו הפטיטיס סי, הכבד שלו עובד 5% והכליה השמאלית שלו לא מתפקדת בכלל והכליה הימנית מתפקדת רק ב 30%

כלומר הוא צריך להחליף את שתי הכליות ואת הכבד כולו?

לפחות כליה אחת וכבד.

למה העבירו אותו מחלקה?

כי הוא נדבק בחיידק במחלקה (פנימית ד) ואז העבירו אותו לפנימית ג, שם הוא כבר לא קיבל את התרופות שהוא צריך לקבל. הוא לא קיבל אנטיביוטיקה, הוא לא קיבל את התרופה 'אבלק' תרופה שאמורה להציל את החיים שלו.

איך אתה יודע מה הן התרופות הנכונות?

אמרו לנו שאין את התרופה שהוא צריך בבית החולים ואנחנו היינו צריכים להביא את התרופות מהבית.

כלומר הרופאים פה רשמו לו תרופות ואתם נדרשתם להשיג אותן, השגתם אותן?

כשאנחנו נמצאים אתו, אז אנחנו דואגים לתת לו את התרופות האלה, אנחנו נותנים לו את הכדורים, האנטיביוטיקה וה'אבלק' אבל כשאנחנו עוזבים את החדר הטיפול נגמר

יומיים, כמעט שלושה ימים הוא לא קיבל את האנטיביוטיקה וה'אבלק'.

כלומר בגלל שהעבירו אותו לבידוד, לא יכולתם להתקרב אליו ולכן הוא לא קיבל את התרופות? כשהוא בבידוד והוא תלוי לחלוטין באחים ובאחיות, הוא מפסיק לקבל את הטיפול?

נכון.

איך אתה יודע שהוא לא קיבל את התרופות?

הקופסה של הכדורים נשארה מלאה, אני נתתי לו שני כדורים ואמא שלי נתנה לו עוד שניים וככה זה נשאר. הכי חשוב שהוא לא קיבל את האבלק, זאת תרופה ששומרת על זה שהוא לא יהיה מבולבל, שלא תהיה לו רעילות בעקבות האמוניה מהכבד. הוא לא קיבל את זה שלושה ימים ושחררו אותו הביתה ביום רביעי, ואחרי 7 שעות אנחנו חזרנו למיון במצב קריטי, על הפנים

על סמך מה הם שחררו אותו אם הוא היה במצב לא טוב?

מנהל המחלקה קבע שהוא ילך הביתה. הוא הוציא לו את הקטטר ואמר לו שכשהוא ישתין הוא יוכל ללכת הביתה. אבל הוא היה במצב חולה מאוד. הוא היה חודש וחצי בפנימית ד – הבן אדם כבר רוצה ללכת הביתה ואני מבין את אבא שלי אבל מה עם האחריות של הרופאים? מה עם האחריות לאיזה תרופות הוא מקבל? למה הוא לא מקבל את התרופות שהם קבעו שהוא צריך לקבל? כל אחד זורק את התיק על השני.

כשהוא חזר למיון האמוניה שלו הייתה 198 במקום 60 והבן אדם לא היה מקבל כדורים, אנחנו המשפחה היינו נותנים לו עם מזרק בפה את ה'אבלק' אבל זה לא עזר ובבוקר הגענו למחלקה והרופאה אמרה שצריך להרדים אותו כי אחרת הוא ימות במיטה והוא יסבול מכאבים קשים ואנחנו ידענו שהסיכוי שהוא יתעורר אחרי ההרדמה הוא נמוך מידי ועכשיו הוא לא מתעורר מההרדמה ואני חושב שהרופאים כבר ויתרו עליו הם לא רוצים לטפל בו כי אני חושב שהם חושבים שהוא כבר אבוד.

ומה אתה חושב?

אני מאמין רק לאלוהים, אני מאמין שאלוהים יעזור לו. אם אלוהים צריך אותו למעלה שייקח אותו למעלה, אם הוא רוצה שהוא יהיה עוד כמה שנים עם הילדים שלו והנכדים שלו והאישה שלו אז הוא ייתן לו כח, ואנחנו מאמינים בזה חזק.

ועכשיו הוא מאושפז במחלקה פנימית ולא בטיפול נמרץ

כן כי בטיפול נמרץ לא מקבלים אותו, למה? בגלל החיידק, אם מאשפזם אותו עם החיידק בטיפול נמרץ צריך לפנות את כל החדר.

ואין מיטות?

בדרך כלל יש מיטות, אבל תלוי למי. לאבא שלי לא הייתה מיטה.

מבית החולים איכילוב נמסר בתגובה:

מגיר פינחסוב ז"ל היה חולה באי ספיקה כבדית קשה וסופנית וכן סבל מפגיעה בכליות. באשפוזו נערכו התייעצויות לגביו עם מיטב המומחים שמטפלים בו וביניהם: מנהל המחלקה הפנימית בה אושפז, מנהל יחידת הכבד, ומנהל היחידה לטיפול נמרץ.

משך כל אשפוזו קיבל פינחסוב ז"ל את כל הטיפול התרופתי כולל ה-AVILAC (4 פעמים ביום).

לצערנו, מצבו הדרדר במהירות למרות הטיפול. יובהר כי על אף מצבו הרפואי הקשה מאוד, השקיע בית החולים את מיטב המאמצים לנסות ולהצילו.

אנו משתתפים בצער המשפחה.

 

Share This:

כתיבת תגובה

Top