בקרוב: התור בהמתנה להשתלות איברים יתארך

סוגיית השתלות האיברים לא מפסיקה לספק שאלות אתיות למקבלי ההחלטות. בתקופה האחרונה הם דנו בשאלת הגיל וההכרעה קובעת שבחודש הבא ייכנסו לרשימה חולים נוספים שעד עכשיו נשארו מחוץ לתור, בשל גילם המתקדם. המשמעות היא ברורה, יותר אנשים מקבלים הזדמנות להצלת חייהם, אבל התור בדרך לשם מתארך

השתלת איברים, בקרוב ימתינו יותר (אילוסטרציה)
השתלת איברים, בקרוב ימתינו יותר (אילוסטרציה)

מיום 2.4.2014  ניתן לרשום חולים ברשימה הארצית של המרכז להשתלות – ללא מגבלת גיל.

ההודעה הגיעה אמש (שבת), בהצהרה קצרה של המרכז הלאומי להשתלות הובאה הידיעה על שינוי חייהם של אנשים רבים במדינת ישראל:

"המרכז הלאומי להשתלות דן בהמלצות הוועדה הציבורית בראשותו של ד"ר איל כתבן, לבחינת סוגיית הגיל כקריטריון לרישום השתלות איברים מתורמים נפטרים. הוועדה קיבלה, פה אחד,  את דעת הרוב שקריטריון הגיל לא ייכלל בזמן הרישום מעבר לשיקולים הרפואיים  להשתלה".

"הרופאים במרכזי ההשתלה המפנים חולים לרשימת ההמתנה הארצית, המנוהלת במרכז הלאומי להשתלות, יבחנו היבטים רפואיים מקצועיים ללא קשר לגילו של הממתין. יבחנו מחלות הרקע הנוספות של הממתין, מצבו הגופני הכללי ויכולתו לעבור את ניתוח ההשתלה, וכן כל מדד רפואי נוסף שעשויה להיות  לו השלכה ישירה על תוצאות ההשתלה". 

הדילמה האתית הקשה ביותר

מדובר באחת הסוגיות האתיות המורכבות והקשות ביותר הידועות למין האנושי. מלאך המוות מגיע ומאיים לקחת מישהו איתו וכמו במעין מו"מ מן הגהנום,  כדי להציל את אותו אדם ממוות צריך להקריב את חייו של מישהו אחר. מישהו אחר, ילד של מישהו, אבא של מישהו, סבתא של מישהו, עולם ומלואו עם חיים שלמים או חיים שרק התחילו, עם חלומות ושאיפות, רצונות ופחד אחד ענק שיום אחד הכל ייגמר – מישהו כזה צריך למות, בדרך כלל בהפתעה, ככה סתם באמצע החיים – כדי שמישהו אחר יקבל את חייו במתנה.

היכולת של בני אדם לתרום את האיברים שלהם לאחר מותם היא אדירה, למשפחות רבות היא סיפקה דרך להתמודדות עם המוות של יקיריהן, לדעת שבמותם הם הצילו חיים, שהלב או הכליה, הריאות או אפילו קרניות העיניים ימשיכו לתפקד, פשוט בגוף אחר מנחמת אותן. הבעיה היא שלא כל האיברים מתאימים להשתלה ולא כל אדם שנפטר מן העולם יכול לתרום את איבריו, בנוסף, יש גם עניינים הלכתיים ושאלות דתיות שהופכות את העניין למורכב אף יותר, לכן סוגיית תרומת האיברים מעסיקה בני אדם בכל העולם. יש מעט מאוד התאמות, מעט מידי. ויש יותר מידי אנשים שממתינים, מתפללים לנס, מתפללים שמישהו אחר ימות.

כשיש כל כך מעט איברים להשתלה, מקבלי ההחלטות צריכים להחליט מה לעשות באיברים המעטים הללו, האם להשתיל אותם במי שעדיין אפשר להציל אותו ויחיה בזכות האיברים שנים רבות? או להשתיל אותם בגופו של קשיש, שמחלות אחרות עלולות להרוג אותו ואת האיברים המושתלים בקרוב?

הדילמה הזאת הוכרעה עד היום בכך שקשישים מגיל מסוים כלל לא הוכנסו לרשימת ההמתנה להשתלה. מגיל מסוים, אם נזקקים להשתלה כדי לחיות, המשמעות היא גזר דין מוות. וזה הדבר שמשתנה למעשה היום – גם אדם שחי חיים מלאים הוא אדם, אם אפשר להציל את חייו, חובה לנסות לעשות זאת, בלי חישובים מן הסוג שראוי להשאיר לאלוהים – מי לחיים ומי לא?

לאחרונה הוכנסה טכנולוגיה חדשה לבתי החולים בישראל, טכנולוגיה שתאפשר להגדיל את כמות תורמי ההשתלות, כאשר מכונה תשמר את איברי המת גם לאחר מוות לבבי, אבל בשלב הזה אין עדיין נתונים על ההשפעה שתהיה לזה בפועל על קיצור רשימת ההמתנה, וכאמור, הרשימה מעתה תתארך יותר, לאחר כניסתם של קשישים רבים הזקוקים להשתלה.

יו"ר ועדת ההיגוי של המרכז להשתלות פרופ' רפי ביאר אמר ש ״מדינת ישראל מצטרפת למדינות הרבות בהם  שיקולי גיל אינם נכללים בזמן רישום והקצאה להשתלת איברים. השיקולים הם רפואיים טהורים. השינויים הללו מתאפשרים בזכות השיפור בידע, בטכניקות הניתוחיות והטיפול הרפואי לאחר ההשתלה שמאפשר לטפל בהצלחה במגוון רחב יותר של חולים. יש לקחת בחשבון שעם הגידול ברשימת הממתינים יתארך התור להשתלה״.

 

Share This:

כתיבת תגובה

Top