צפו: שיתוק מוחין? שטויות, הכל אפשרי

אלדר יוסופוב לא אוהב את ההגדרות המוכרות, בשיחה עם ליאור ורוצלבסקי הוא אומר "אני לא 'סובל' משיתוק מוחין, אני מתמודד עם קשיים, כמו כולם, וכשאני רוצה משהו, אי אפשר לעצור אותי" – כתבה אופטימית ומעוררת השראה.

אלדר יוסופוב "כשאני רוצה משהו, אי אפשר לעצור אותי"
אלדר יוסופוב "כשאני רוצה משהו, אי אפשר לעצור אותי"

אלדר יוסופוב (27) מעולם לא נתן לשיתוק המוחין שבו הוא לוקה לשתק אותו. פגשתי אותו לפני 5 שנים במסגרת קורס באוניברסיטה ונדהמתי. בחור סקרן עם חיוך מאיר והמון כוח רצון. למרות חוסר היכולת לדבר והקושי להזיז את ידיו, הקפיד אלדר להשתמש במכשיר הפלט הקולי שלו (שמתרגם מילים מוקלדות על מחשב לקול) ולהביע את דעותיו בכל שיעור כסטודנט מהמניין. בזכות הנחישות הזו בדיוק, כמו גם האמביציה שלו, הצליח אלדר להשיג תעודת בגרות, תואר ראשון בקולנוע ועבודה מסודרת. האופטימיות שלו מעוררת השראה, היא מסייעת לו להתגבר על מכשולים ולהגשים את כל חלומותיו בזה אחר זה  "אני לא סובל, אני בסך הכל מתמודד עם קשיים כמו כולם וכשאני רוצה משהו אי אפשר לעצור אותי".

נתחיל מההתחלה. "נולדתי באוזבקיסטן לפני 27 שנים" מספר אלדר, "עם עיניים יפות, פנים רכות, אף חמוד ושיתוק מוחין. המוח שלי משותק ולכן כל חיי דיברתי ועודני מדבר עם הלב. לדבר באמת אינני יודע, אני מתקשר עם הסביבה באמצעות אייפד מדבר או לוח איות א"ב."

אולי הבחור הכי מדהים ומעורר השראה שתפגשו: צפו באלדר יוסופוב בסרטון שצילם כשחיפש עבודה, לפני כשנתיים

בגרות – תואר – מקצוע וכתיבה קולנועית

הוריו של אלדר החליטו לעלות ארצה כשהיה בן 12 על מנת לאפשר לו חיים בתנאים טובים יותר. "באוזבקיסטן ישבתי כל היום בבית ולבית ספר לא הלכתי, כי אין שם מוסדות לנכים. כשישבתי בין ארבעה קירות וצפיתי בבני גילי הולכים לבית הספר, דמיינתי את עצמי יושב בכיתה ומעתיק מהלוח, או ניגש אליו ומשיב על שאלות", הוא משחזר.

דמיונותיו וחלומותיו של אלדר הפכו למציאות כשעלה ארצה ונרשם לבית ספר 'און' לנכים. "ידעתי שרק בעזרת הלימודים אוכל להצליח" מספר אלדר, "כשגיליתי שבבית ספר 'און' לא מקבלים תעודת בגרות מלאה, ידעתי שזה המכשול המשמעותי שלי בדרך להגשמת החלום. לא רציתי לוותר, רציתי להילחם על העתיד שלי".

 אלדר באמת לא וויתר, בעזרת צוות חינוכי מבית הספר, הוא פנה למשרד החינוך על מנת לאתר מסגרת שבה יוכל להשלים בגרויות. לאחר מאמצים ומאבקים ממושכים, התקבל אלדר לבית ספר 'מרום' בכפר הירוק, המיועד לתלמידים עם לקויות למידה. "בהתחלה נורא פחדתי ללמוד בבית הספר הזה, עם נערות ונערים רגילים, בריאים. אנחנו חיים בחברה שטחית שבה בוחנים אנשים בעיקר לפי מראה חיצוני ואני לא בדיוק בראד פיט", הוא משתף.

"אבל למזלי, בשבועות הראשונים ללימודים כל חששותיי התפוגגו כלא היו, הכרתי שם חברים אשר קיבלו אותי והעתיקו ממני שיעורים בשמחה. התלמידים והמורים התייחסו אלי באופן מדהים ומיוחד, הם לא וויתרו לי (ועלי), הייתי ממש אחד מהם. יצאתי עם בית הספר להצגות ולטיולים השנתיים, אפילו הכריחו אותי לאסוף זבל בחצר בית הספר כמו כל התלמידים."

לאחר שהגשים אלדר את חלומו הראשון והשיג תעודת בגרות מלאה ומרשימה, הוא המשיך לעבר החלום הבא ומיד קבע פגישה באוניברסיטת תל אביב. "בפגישה הראשונה עם הדיקאן נאלצתי להדוף כל מיני סייגים וספקות. זה כמובן לא הפתיע אותי, בדרך כלל כשאני נפגש עם אנשים לראשונה הם מרימים גבה ומטילים ספק ביכולותיי. הודעתי לדיקאן שאם לא אתקבל הם ייאלצו לארח אותי במשרדם באופן קבוע, כי פשוט אשאר ללון בו עד לקבלת תשובה חיובית".

מאמציו של אלדר צלחו והוא נרשם ללימודי תואר ראשון בקולנוע. "מבחינתי ההגעה לאוניברסיטה היא הישג גדול", אומר אלדר "בשבועות הראשונים של הלימודים הסתובבתי בקמפוס והייתי כל כך גאה בעצמי, ידעתי שבארץ, לנכה בעל תעודה אקדמית יש יותר סיכוי למצוא עבודה מאשר לנכה שאין לו תעודה כזו", הוא מסביר.

בתום לימודיו האקדמיים, שכללו עיסוק אינטנסיבי בכתיבת תסריטים וביצירת סרטים, החל אלדר בחיפוש אחר עבודה, אך לרוע המזל, ההשכלה שרכש לא חסכה ממנו את קשיי ההשתלבות בהם הוא מורגל. "שלחתי את קורות החיים שלי לעשרות מקומות, אבל אף אחד לא חזר אליי. הייתי עצוב ומדוכא, לא ידעתי מה לעשות".

כמובן שגם הפעם, אלדר לא אמר נואש. הוא ניצל את כישוריו כבוגר החוג לקולנוע, הסריט את קורות חייו והעלה את הסרטון לעמוד הפייסבוק שלו. תושייתו של אלדר השתלמה ובין לילה הוא הפך לכוכב השעה ברשת. "הסרט זכה לאלפי צפיות ומאות שיתופים, קיבלתי עשרות מיילים וטלפונים, ברכות עידוד והצעות עבודה. פנו אליי בבקשה לראיין אותי בטלוויזיה וברדיו, הייתי די בשוק".

בימים אלו מתפרנס אלדר מקידום אתרים ונהנה בזמנו הפנוי מכתיבה ומיצירה קולנועית. בנוסף, הוא מקפיד לעסוק בפעילות ספורטיבית ולאחרונה החל לעסוק במשחק הבוצ'ה, ענף ספורט נכים המזכיר משחק כדורת. "בעונה הראשונה הובסתי ברב המשחקים אך העונה השנייה נפתחה נהדר ואף זכיתי בטורניר הראשון. בספורט, כמו בחיים, צריך לדעת להתמודד עם כישלונות ולהמשיך להילחם, כשאני רוצה משהו אי אפשר לעצור אותי".

בקיץ האחרון החליט אלדר להגשים חלום נוסף  – לעזוב את בית הוריו ולעבור לגור עם מטפל בדירה משלו. "ידידה שלי שהיא בימאית החליטה ליצור סרט המתעד את הליך המעבר שלי", משתף אלדר.

"הוריי מאד חששו מעזיבתי, הם לא קיבלו את ההחלטה שלי בקלות והסרט מתעד את השיחות שלנו סביב הנושא. אני מאד אוהב את משפחתי, הוריי גוננו עליי, עזרו לי והשקיעו בי כל חיי במסירות אין קץ, אבל בשלב כלשהו הבנתי שעליי להתחיל להסתדר לבד, ללמוד כיצד ליפול ולהתרומם, לעשות טעויות ולתקן, למצוא את מקומי בעולם".

בסופו של דבר הבינו הוריו של אלדר לליבו וקיבלו את החלטתו. כיום הוא שוכר דירה ביפו ולא מפסיק לחלום. "אני נהנה מכל רגע בדירה וחולם לטייל בעולם, לכתוב ספר ולהקים משפחה".

Share This:

כתיבת תגובה

Top