הדסה: המכנה המשותף לכולם – חשש מהלאמה

המשבר בהדסה נכנס כעת לשלב מלחמת הגרסאות, בהנהלת בית החולים ובמשרד האוצר מציגים את פירותיו הבאושים של ניהול ביה"ח בשנים קודמות, ניהול שבמסגרתו נוצרה מערכת שכר בלתי הגיונית שהעצימה את הוצאותיו, ובקרב העובדים טוענים שמדובר במצג שגוי. על דבר אחד כולם מסכימים. כולם רוצים שהדסה תבריא ממחלתה באמצעות השקעה חד פעמית של האוצר ותמשיך להתנהל באופן עצמאי – אף אחד לא רוצה בשום אופן שאחריות בית החולים תעבור לידי המדינה

מחר, בזמן שחולים בכל הארץ ימתינו כשעתיים (בין 10:00-12:00), עד שהרופאים יחזרו מאספות ההסברה והעיצומים שלהם לאות הזדהות עם רופאים ביה"ח הדסה, ובזמן שבתי החולים של הדסה בירושלים יוסיפו לפעול במתכונת שבת, כשהעובדים יוצאים להפגין, יהיו שופטים בירושלים שידונו בבקשת הנהלת בית החולים להקפאת ההליכים שהוגשה בסוף השבוע.

ביה"ח הדסה (צילום: יח"צ המרכז הרפואי הדסה)
ביה"ח הדסה (צילום: יח"צ המרכז הרפואי הדסה)

בית המשפט יצטרך לקיים דיון, בהשתתפות כל הגורמים המעורבים, כדי להחליט אם לקבל את הבקשה ולהקפיא את כל ההליכים המשפטיים הקשורים בגביית החובות של הדסה. בין חובותיו של בית החולים, ויש הרבה מהם, נמצאות גם משכורות חודש ינואר של עובדי בית החולים, אשר שולמו רק בחלקן ובוועדי העובדים (ההסתדרות וההסתדרות הרפואית) רואים בכך הלנת שכר המצדיקה הכרזה על סכסוך עבודה ושביתה עד לקבלת הכספים האבודים.

הקפאת הליכים משמעותה שהעובדים, ככל הנראה, לא יוכלו להכריז על סכסוך עבודה בבית הדין לעבודה, והם לא יוכלו לשבות באופן חוקי.

בית המשפט ממנה נאמן שינסה לייצב את בית החולים באמצעות כספים של האוצר ושל ארגון נשות הדסה, הבעלים של בית החולים. בשלב הזה, הוחלט על 100 מיליון שקלים שיועברו לידיו למשך שלושה חודשים. בזמן זה הנאמן יהיה זה שמחליט לאן ילכו הכספים של בית החולים, איזה אחוז ממשכורות העובדים לשלם, איזה אחוז לשלם לספקים ומה להשקיע בתחזוקה הבסיסית של בית החולים.

חגיגת שכר אחת גדולה

המשבר בהדסה.הכל מתחיל ונגמר בשכר, אילוסטרציה  (stockXchange image)
המשבר בהדסה.הכל מתחיל ונגמר בשכר, אילוסטרציה
(stockXchange image)

שר האוצר יאיר לפיד אמר לתכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 ש"בית החולים הדסה לא ייפול – הוא גדול מדי מכדי ליפול. אף אחד לא רוצה להגיע למצב שהחולים יהיו ברחובות" לפיד הוסיף ש "השר"פ לא עבד, היה כשל ניהולי – זה בית חולים שנוהל רע מאוד. ואולם מה שחשוב כעת זה לצאת לתוכנית הבראה". לדבריו, "אנחנו מוכנים לשלם כדי שהחולים לא יהיו ברחוב, אבל לא מוכנים לשלם כדי שבעוד שלושה חודשים נחזור לאותו מצב".

צריך להבין שהעובדים לא שובתים כרגע רק בשביל להפגין שרירים, מרביתם שובתים מכיוון שהם לא מוכנים לעבוד "ללא תמורה". אבל שאלת התמורה היא שאלת השאלות במשבר הזה, משום שהתמורה עבור עבודתם של עובדי הדסה, כשבראשם הרופאים, הייתה מעל ומעבר לכל פרופורציה לכאורה, כפי שמשתקף ממסמך הבקשה להקפאת הליכים שגישה הנהלת בית החולים לבית המשפט.

כשהשר"פ (שרותי הרפואה הפרטית) בהדסה מכניסים לבית החולים 254 מיליון שקלים ומהם 214 מיליון שקלים הולכים לכיסם של הרופאים, כשרופאים מקבלים על אותה שעת עבודה שכר כפול, גם ציבורי וגם פרטי, כשעובד רנטגן מרוויח 100 אלף שקלים בחודש, כשעובדים שאינם בכוננות, או אינם מנהלים מקבלים שכר של כוננות או של ניהול וכשבית החולים מייצר כ-500 משרות מיותרות, רק כדי להעשיר עוד יותר את חשבון הבנק של עובדיו – זה מבטא התנהלות לא אחראית של פיזור כספי בית החולים. אבל לא רק, התופעה הזאת יצרה מצב שבו הרופאים מבינים שאפשר להרוויח סכומי כסף אסטרונומים על כל פרוצדורה או בדיקה שהם מבצעים.

רופא שמרוויח 7 מיליון שקל, קשה מאוד לרצות אחר כך ולהשאירו ברפואה הציבורית באמצעות העלאת שכר הרופאים בהסכמי שכר קיבוציים.

בית החולים הדסה היה תמיד המקום שאליו מופנות האצבעות. לא רק בכל הקשור למצוינות רפואית, אלא גם בכל הקשור לשיטת השר"פ. תומכי השיטה כל הזמן הסבירו ש"הנה, תראו איזה יופי זה עובד בהדסה".

מכיוון שבית החולים הדסה הוא גוף פרטי, המתקיים מהכנסותיו מקופות החולים ומתרומות, אף אחד לא התערב בעניין השר"פ, אבל אם המצב יגיע לכדי כך שבית החולים יעבור לבעלות המדינה, באוצר ידרשו לא רק לקצץ בהרבה את השכר ולהתאימו ליכולותיה של המדינה ולהסכמי השכר שנחתמו ביתר בתי החולים, הם ידרשו לבטל את השר"פ.

מבחינת רופאים רבים, השר"פ הוא הסיבה העיקרית לעבוד בהדסה. בעקבות המחסור בכללי ברופאים, רבים מרופאי הדסה כבר מחוזרים על ידי מוסדות רפואיים אחרים המבקשים "לחטוף" אותם, ברגע שהדסה תקרוס, או אפילו לפני כן.

מרביתם ממתינים לראות מה יהיה עתידו של בית החולים לפני שהם עוברים, אבל אם העתיד הזה יכלול הלאמה וביטול השר"פ, סביר להניח שזה יהיה "הקש שישבור את גב הגמל"  והם יעזבו.

גם המדינה לא רוצה להעביר לידיה את הבעלות על בית החולים. המשמעות היא להפוך את כל העובדים לעובדי מדינה, על כל המשתמע מכך. מצד שני, המדינה לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על בית החולים הדסה, אחד המעסיקים הגדולים בסביבה וספק שרותי הבריאות מהגדולים והאיכותיים במדינה.

הדרך העדיפה ביותר מבחינת האוצר, היא לתת סכום כסף מסוים, גם אם הוא יהיה נכבד מאוד, באופן חד פעמי כדי לסייע להדסה להבריא, בתמורה לכך שינקטו צעדי התייעלות מרחיקי לכת, עובדים יפוטרו ואלה שימשיכו לעבוד יעשו זאת בעבור הרבה פחות כסף ממה שהורגלו עד עכשיו.

אם בית המשפט אכן יקפיא את ההליכים בהדסה וימנה נאמן, ואם אותו נאמן לא יצליח לייצב את מצבו הכלכלי של בית החולים מבלי לבקש מהמדינה להשקיע בבית החולים באופן שוטף ולא חד-פעמי, אז המדינה כבר תעדיף את הנורא מכל מבחינתה – הלאמת בית החולים והעברתו לידי משרד הבריאות או אחת מקופות החולים.

גם מבחינת הרופאים הרעיון של העברת הבעלות מידי ארגון נשות הדסה לידי המדינה הוא מאיים ובלתי מתקבל על הדעת, אבל במצב הנוכחי, מי שמעוניין בהמשך קיומו של בית החולים הזה, צריך להבין שהמשמעות היא עבודה משותפת של כל הגורמים להבראת הדסה. וב"הבראה",  אין הכוונה לפלסטר או לאקמול, הכוונה  היא לטיפול נמרץ ולקיצוצים כואבים.

 

 

 

 

 

 

Share This:

כתיבת תגובה

Top